ילדה בת שלוש - פיקחית אך גם בכיינית

ג'ואי שלום,
התפרצויות הבכי של בתך נשמעות יותר כמו קושי בהתמודדות עם תסכול ופחות בכיינות על רקע קושי רגשי בהתמודדות. זה קצת דומה וקשור, אבל המקור לעיניין שונה... יש ילדים שבהעדר יכולת לסמוך על עצמם, ומתוך עוד סיבות, חווים את העולם כמאיים ומפחיד מאוד, מעורר חרדה, ועל כן הם "מסתובבים בעולם" נטולי הגנה, בכל רגע קורה משהו שגורם להם לפרוץ בבכי והיכולת שלהם לעמוד בהתמודדויות פשוטות, נמוכה. אלו הם הילדים שנתפסים ה"בכיינים", או כפי שכתבת בדברייך, שהאישיות שלהם אינה חזקה מספיק והם צריכים את נוכחות המבוגרים על מנת להרגע. זה כמובן מורכב הרבה יותר, אבל מהתרשמותי לגבי התיאור של בתך זה לא העיניין.
בתך מתוארת דווקא כילדה בעלת ביטחון ודומיננטית והקושי שלה עולה כאשר עליה לדחות את הצרכים שלה בגלל משהו שקורה במציאות: היא לא מצליחה למלא את רצונותיה בגלל שאסור, אי אפשר, מישהו אחר לקח וכדומה, ואז לא יכולה לשאת את המצב הזה ופורצת בבכי. זה אומנם "עדיף" מהמצב הקודם בו עברה לאלימות בתור התמודדות, אבל כמובן שגם המצב הנוכחי אינו התמודדות יעילה. דפוסים אלה הם יותר עיניין של ויסות עצמי ושל סף תסכול: היכולת להתמודד עם מצבים בלתי נעימים שניקרים בדרכה בעולם האמיתי. כפי שציינת, את לא תוכלי להיות לצידה בכל רגע, וזה גם לא רצוי, כי הרי התפתחות משמעה - בין היתר - עצמאות.....
לפיכך, אחד הדרכים שדווקא כן יעזרו לה להתמודד הוא המקרים בהם את תעמידי אותה בפני המציאות ותסייעי לה למצוא אלטרנטיבה, חלופה לדבר שכל כך רצתה. זה קשור גם לנושא הצבת גבולות: ילדים שנענים לגבולות שמציבים להם הוריהם ולא נבהלים מזה לומדים לדחות סיפוקים וסף התסכול שלהם גבוה יותר. כך לא כל סירוב "ממוטט ומפרק" אותם. חשוב מאוד לדבר על הרגשות הנילווים, הכעס, האכזבה, אבל חלק מהתבגרות היא הידיעה וההבנה שלא הכל הוא בר-השגה....
לגבי שאלתך השנייה, טבעי מאוד שבתך החלה להתעניין באברי המין ובהבדלים בין המינים, וניתן להסביר לה באופן עינייני ופשוט את ההבדל, פשוט מתוך התיאור הפשוט לפיו לבנים ולבנות יש איברים אחרים ושונים וזה מה שהופך אותם בעתיד להיות גברים ונשים או אימהות ואבות. ככול שאת תתייחסי אל זה בטבעיות, כך גם היא.
בהצלחה,
מיכל