התנהגות חברתית

שלום, בני בן 2.10, מגיל 7 חוד' במסגרת, עכשיו בקב' של 15 ילדים ו-3 אנשי צוות. תמיד אהב להיות בחברת אנשים וילדים ןלשחק איתם, נתקל בקושי, כמו הרבה מבני גילו, להתחלק בדברים או חש תסכול כשרצה משהו לשחק איתו והמשחק אצל מישהו אחר וכו'. לעיתים התמודד ע"י בכי, לעיתים על ידי מכה או משיכת שיער. בתקופה האחרונה אני מרגישה שהוא החל להתנהג בצורה שונה ולא נעימה לילדים גם שנפגשים איתם אחה"צ וגם בגנון. לדוג' יש ילדה בגן שמאוד אוהבת אותו (נפגשים איתה גם אחה"צ) והוא לא רוצה לשחק איתה בגנון בכלל אם היא באה לשחק איתו או לחבק אותו הוא דוחף אותה בצורה לא נעימה, או שאומר לה סתם כך בבוקר כשהיא אומרת שהיא חברה שלו "אני לא חבר שלך" היא מאוד נפגעת ממנו. מצד שני הוא מאוד נמשך למשחק עם הילדה הכוחנית של הגן שמציקה ונושכת (גם אותו) ולעיתים היא לא רוצה לשחק איתו. שבוע שעבר היתה חברה שלי עם ביתה אצלנו והוא היה מאוד לא נעים אליה, צעק עליה, חטף לה דברים, כשהיא הושיטה לו דברים וניסתה ליצר אינטראקציה הוא הדף אותה, סירב או הרים את הקול ואמר שלא רוצה. דוגמה נוספת היא יחסיו עם בנות דודות שלו- אחיניותיי בנות 5, 8.5. הוא מאוד אהב אותן ובעיקר את הצעירה שקרובה אליו בגיל ושיחקו ביחד (הוא מאוד מילולי), בתקופה זו הוא נהייה גם יותר אנטי אליה ואף מעדיף את הגדולה שכמבון היחסים הם שונים לגמרי יותר מוותרת לו, יותר מטפלת בו וכו'. כשאני אומרת לו בבוקר או בצהריים ש_____ (לא משנה מי) יבוא אליו הוא אומר "לא רוצה" לעומתם לתגובתו לפני זמן מה שזו היתה ידיעה מרגשת ונעימה עבורו.
מבחינתי, כאשר מדובר בתגובה פיזית שלו אני מיד מגבילה ומבהירה שזה לא מקובל ולא נעים ומציינת שלא דוחפים /מרביצים/ חוטפים מכוונת אותו לאלטרנטיבות מילוליות וכו', אך דווקא בגלל זה יותר מבולבלת לגבי ההתבטאויות המילוליות...
חשוב לציין שהוא בגן ברוב השבוע עד שעות הצהריים וישן כבר בבית שנת צהריים, אין לו עדיין אחים ורוב השבוע אחה"צ הוא נמצא איתי או איתי ועם אביו, מפגשים עם בני גילו ובנות הדודות קורים 1-2 בשבוע ויש וגם שבועות שכלל לא.
אשמח לדעתכן, לתובנות, נקודות למחשבה- תודה!