תינוקת שמעדיפה את אבא

שלום למבולבלת,
תינוקות ופעוטות לומדים בשלב מוקדם להבחין בין "אני עם אימא" לבין "אני עם אבא". לכל אחד מהמצבים האלה יש מערכת זיכרונות רגשית שנלווית לחוויות והתינוק יודע להבדיל ביניהם, איך נרגעים עם אימא למשל, שונה מהאופן בו נרגעים עם אבא וכך גם לגבי איך קוראים סיפור או איך אוכלים ארוחת ערב. לכל אחד מההורים יש את הסגנון הייחודי משלו וזה מעשיר ומרחיב את עולמו של התינוק.
גם לבתך יש מעין 'סכימה' כזאת על כל אחד מכם, והיא למדה כנראה שאבא הוא שקם אליה בלילה והוא שנענה לצרכיה כשהיא עייפה, מבולבלת וזקוקה לו. זה תרם להתפתחות הקשר ביניהם והוסיף ממד למעורבות שיש לו ממילא בטיפול בה. כל זה רצוי וחיובי מאוד כי הקשר עם האב משמעותי כמובן מאוד ומגלם בתוכו איכויות שלא נמצאות בקשר עם האם, טוב ככול שיהיה. ואם כך, אני חושבת שהקושי היחידי שנוצר אצלכם הוא הקיבעון: יצרתם מצב שבו אין גמישות בין התפקידים, יש דברים שרק אימא עושה ויש דברים שרק אבא עושה וזה מצמצם את האפשרויות ומשאיר את בתך לתמרן ביניכם.
אם חלוקת התפקידים ביניכם באמת שיוויונית ושניכם הורים מעורבים (וטוב מאוד שכך!!) הרי שלא אמור להיות הבדל בין הטיפול שכל אחד מכם מעניק לה וכל אחד מכם יכול לעשות זאת בכל מצב. שיתוף פעולה והסכמה ביניכם בנוגע לגישת הטיפול בה תוכל להפחית את הצורך שלה לנסות להשיג מכם דברים שונים. טוב עשית בגישתך שלא "להיפגע" מבתך על העדפותיה, זוהי גישה 'נקמנית' שלא מועילה ביחסי הורה ילד ולכן חשוב להבין שכשהיא בוחרת באבא, המשמעות אינה 'לא אימא' אלא פשוט מאוד 'אבא' ולהיפך... הקשר שלה איתו לא גורע מאום מהקשר שיש לה איתך אלא רק מרחיב ואף מעמיק אותו.
בהצלחה,
מיכל