שינוי בהתנהגות

נשמע שבתך עסוקה מאוד בך, במקום לחקור את סביבתה ולצבור בטחון ביכולותיה. יכולות להיות לכך מספר סיבות-הראשונה והאופיינית לגילה היא התחלה של חרדת נטישה, בה בתך מתחילה להבין את הנפרדות שלה ממך -את היכולת שלך להתרחק ממנה וההכרה בכך שאינה שולטת בך וכי רצונותייך נפרדים מאלו שלה. התפתחותה המוטורית והיכולת שלה כעת להתרחק ממך גם היא מחזקת את ההכרה בכך שאתן נפרדות ומעוררת חרדה טבעית. גם כניסה למסגרת חוץ ביתית מעודדת הופעת חרדת נטישה.סיבות שיכולות להחריף את חרדת הנטישה:
יתכן כי יכולת המשחק של בתך/היכולת של להעסיק את עצמה אינה מפותחת מספיק (האם היא מפותחת מוטורית בהתאם לגילה?) והיא זקוקה לתיווך שלך על מנת לחקור צעצועים. סיבה נוספת יכולה להיות התנהגות הססנית/לא עקבית מצידך מבחינת ההיענות שלך לרצונות שלה-פעם מרימה ופעם מסרבת (ואולי אפילו כועסת על בקשתה?). אולי את לא בטוחה עד כמה זה נכון או בטוח להשאיר אותה לשחק לבד-מבחינה פיזית ומבחינה רגשית. יתכן כי בתך מצויה בחרדה שמא תלכי פתאום מבלי להפרד ממנה ולכן היא עסוקה בלשמור שלא תלכי/תעלמי לה (האם קורה שאת הולכת מבלי להפרד ממנה על מנת למנוע בכי?).


בכל מקרה, חשוב לעודד את בתך בהדרגה להיות מסוגלת "להיות לבד", בנוכחותך. לא לכעוס על הקושי שלה כרגע להיות לבד, אלא להיות יחד איתה ולשחק איתה, לעודד אותה על כל הצלחה במשחק כלשהו בהתאם לגילה, להתרחק בהדרגה אך להשאר בטווח ראייתה ולעדכן אותה-אני עכשיו הולכת למטבח, כבר חוזרת וכו'..חשוב למצוא את האיזון בין ההבנה שלך את החשש שלה(ככל שתדחי את קרבתה כך היא תרצה להצמד יותר), ובין הצורך לגונן עליה והקושי לסמוך עליה שתתגבר על החשש(אפשרי לה לבכות מעט ואל תמהרי "להציל" אותה כבוכה).
בהצלחה
אודט