מיואשת

אלנה שלום,
בנך הקטנטן ואת עברתם הרבה מאוד בתקופת חייו הקצרה ואלו צובעים כעת את כל תקופת ינקותו ואת התקופה הראשונה של האימהות שלך אליו. כל תינוק הוא מתאגר, והמעבר לאימהות קשה ומורכב ממילא, אז בוודאי כשמדובר בתינוק מאתגר כל כך שהטיפול בו דורש הרבה סבלנות, התמודדות עם חרדה ואי וודאות והרבה כוחות פיסיים.
מאוד נכונה האבחנה שלך לגבי הקושי להתמודד בהעדר בני משפחה תומכים, וברצוני להציע לך לנסות לאתר חלופה אחרת לתמיכה זו שנחוצה כל כך כעת, כדוגמת קבוצת 'אימהות מדברות', במרכזי הורים-ילדים, מתנס או טיפת חלב בקרבת מגורייך. הבדידות היא אחד המאפיינים המרכזים של האם בחודשים הראשונים לחייו של התינוק, ובמקרה שלך הבדידות מלווה גם בהרבה חרדה וחשש לשלומו, אף יותר מכל אם אחרת ש"רק" נאלצת להתמודד עם דברים שיגרתיים יותר...
אני מציעה לך לנסות לקחת נשימה ארוכה ככול הניתן, לבדוק את האפשרות להיעזר במטפלת או שמרטפית בשכר, לפחות למספר שעות בשבוע על מנת שתוכלי בעצמך מעט להתאוורר, ואם את ממשיכה להניק חשוב שתדאגי לעצמך לארוחות מסודרות ולמנוחה.
בעיקר: והמשיכי להיות עירנית למצב רוחך ולרגשותייך, אם את מרגישה שהמגמה של אובדן הסבלנות נמשכת, מומלץ מאוד לפנות לייעוץ מקצועי.
בהצלחה,
מיכל