מותשת-הצילו

לא ראיתי שיש כאן סבלנות. עובדה ששאלת את שאלתך וכל כך ארוכה ואף אחת לא ענתה ובמקום זה נענו שאלות אחרות לגמרי של כאלו שכתבו אחרייך.
אז לא הייתי אומרת שהפורום הזה נורמלי, אולי תפני לתפוז שם לא דוחים אותך כמו שדחו אותי 3 פעמים אותה שאלה עד שהתייאשתי. כל שעה הלכתי למחשב לבדוק וכולן נענו חוץ ממני.
אז סליחה שאני מתערבת, פשוט כאב לי לראות שגם לך אחרי שאלה כה ארוכה אין התיחסות.

לזה לא קוראים פורום.

שלום לילו
נהניתי לקרוא תיאור רגיש כל כך שלך את בתך ואת הקשר ביניכן. החוויות הגופניות המוקדמות של בתך באשפוזיה החוזרים ללא ספק הותירו בנפשה "רישום", בו מגיל צעיר כל כך היא חוותה הפרעות מהסביבה החיצונית ולא הייתה מסוגלת להתגונן בפניהן. בתך למדה כי יש איומים בסביבה מפניהם היא צריכה להתגונן ולכן היא ייצרה דפוס של זהירות יתר-גם אם היא מסוגלת ללכת עצמאית, היא עדיים לא מוכנה להסתכן בנפילות וזקוקה לך צמוד אליה באימון מתמשך על הליכתה עד שתהיה יציבה לחלוטין. אותו דבר לגבי השינה-בתך ייצרה תלות במגע הפיזי בשערותייך, אשר מקנה לה תחושת בטחון במצב בו היא הולכת לישון, מצב שנחווה כסוג של איבוד שליטה.
אני בהחלט חושבת שהדרמה בבכי של בתך אינה נובעת ממנפולציה אלא מחרדה אמיתית מפרידה, בחלקה מאוד מותאמת לשלב ההתפתחותי בו היא נמצאת, ובחלקה, מועצמת מחוויותיה המוקדמות של חוסר שליטה/חוסר יכולת להגן על גופה מפולשנות של בדיקות שונות/מגע של זרים בעת האשפוז.
טוב את עושה כאשר את לא נבהלת מבכייה, חשוב שתכירי בעובדה שקשה לה באמת.
אז מה עושים? ממשיכים בכיוון שהתחלת בו-במעבר לשינה במיטה שלה וכו'. בחשוב לעזור לה לייצר אובייקט מעבר שיהווה תחליף לשיער שלך/למגע שלך-בובה/חיתול בד/בקבוק/שמיכה וכו'..עוד חשוב לחשוף אותה בהדרגה לבילוי עם עוד מטפלים מלבדך (אבא/סבתא/ביביסיטר) על מנת שתלמד על עצמה כי היא יכולה להסתדר גם ללא אמא-כרגע ההנחה הבסיסית שלה היא ש"ללא אימא היא בסכנה".
אם את (ועוד אנשים קרובים לבתך)מרגישה שאין מגמה של שינוי והקשיים באותה עוצמה ותדירות, אני מאוד ממליצה להקדים ולפנות לייעוץ, בעיקר בשל החוויות המוקדמות של האשפוזים החוזרים.
אני כן רוצה להדגיש שלא כל ילד שעובר חוויות דומות יפתח בהכרח קשיים, הרבה תלוי ביכולת של הסביבה לעזור לו להתמודד. נשמע שעד כה המודעות שלך כן עזרה לבתך להתפתח יפה כפי שהתפתחה עד כה.
בהצלחה, אודט