פעוט שבוכה מסיפור או שיר עצוב

שלום שרון
מחקרים מראים כי תינוקות בני יומם מגיבים באופן אמפאטי לבכי של תינוקות סמוכים ובוכים גם הם, כך שמדובר בתכונה מולדת, אשר עוצמתה משתנה מילד לילד. עוצמת ההזדהות של בנך עם דמויות בסיפורים ובשירים, מעידה על אינטליגנציה רגשית גבוהה אשר תשרת אותו בהמשך חייו באינטראקציה עם אנשים.
מה אתם כהורים יכולים לעשות עם רגישות כזו? ראשית, להרחיב את השיחה עמו על הסיפור, ולעזור לבנכם להמשיג את הרגשות השונים "עצב/פחד/דאגה/עלבון" כמו גם רגשות שמחים. השלב השני הוא, לעזור לבנכם לבצע הפרדה בין מה שהאחר מרגיש ובעקבות מה, לבין מה שהוא מרגיש "האגודל בוכה כי קרה לו כך וכך...' ואתה בוכה כי זה עושה לך עצוב לראות משהו אחר בוכה" "אתה מרגיש כאילו זה ממש קרה לך, אבל זה לא באמת קרה לך, זה קרה לאגודל.." אפשר גם בהזדמנות להזכיר לו מקרה דומה שאולי קרה לו ואיך אז הוא בכה, ולומר, הסיפור על האגודל, הזכיר לך שקרה לך פעם כך וכך..אל תשכחו, שסיפור הוא אמצעי נפלא בסופו של דבר, לעבד רגשות אצל ילדים.
התיווך הזה שלכם כהורים ומהלך ההתפתחות הטבעי של ילדכם, יאפשרו לו עם הזמן למתן את תגובותיו הרגשיות.
אם הוא מגיב באופן דומה לחבר, ואף מתרגם זאת למחווה אמפטית כלפי החבר, רצוי אף לחזק את זה ולומר כמה יפה שאכפת לו מחבר, שזוהי התנהגות חברית.
לגבי הקושי שלו לעמוד על שלו, האם גם בגן רואים את הקושי? אם כן, חשוב שצוות הגן ינחה אותו מה הן זכויותיו וכיצד לפעול על מנת להשיג אותן(לומר -זה שלי, לפנות לצוות הגן כשפגעו בזכויותיו).
זיכרו, שלא תמיד מה שנראה לנו כהורים כפגיעה בזכות, נחווה באופן קשה אצל הילד. רק כאשר אתם משוכנעים שילדכם חש נפגע, אז המקום להנחות אותו כיצד לפעול-המנעו מלפעול בשם הפגיעות שלכם. ולגבי ההזדהות שלך כהורה עם הבכי של בנך-ללא ספק קשה לנו לראות את ילדינו בוכים, אך אם אנחנו נזדהה עם הקושי שלהם-לא נוכל לעזור להם להתמודד עם רגשותיהם המציפים.
בהצלחה
אודט