ייעוץ לשינה לפעוטות

שלום ליז
בתך חוגגת את עצמאותה עם המעבר למיטת מעבר-מה שנותן לה תחושת בגרות כמו של אחיה הבכור. לא תארת איך היה המעבר של אחיה למיטת מעבר, אך אני מניחה ששקד כעת מאתגרת אתכם יותר ואולי העובדה כי אתם כבר הורים מנוסים ועדיין חשים חסרי אונים-מקשה עוד יותר..יתכן שתווכחו, ולא רק בסוגיית מיטת המעבר, כי ההתמודדות בנושאי חינוך עם כל ילד-היא שונה.
ועכשו לתכלס...אחרי שהבנתם ששקד בעצם לא עושה לכם דווקא כדי להתיש, אלא חוגגת שלב משמעותי בהתפתחות העצמאות שלה-תבינו, שמדובר בתהליך למידה שנמצא בשלב ההתחלתי. עליכם לגלות סבלנות והתמדה ולהאמין בכך שאתם פועלים כשורה וכל יום שעובר נרשם בתודעה של שקד-אמא ואבא לא מוותרים ומחזירים אותי למיטה שוב ושוב. לדבריך אתם עושים זאת ללא דיבור מיותר או כעס ועל כך מגיע לכם חיזוק. הבכי של שקד מבטא את ההבנה שלה כי כוחה בכל אופן מוגבל, למרות תחושת שכרון הכוח שהיא חווה בשלב זה של גיל שנתיים. תפקידה להמשיך ולבדוק את כוחה, ותפקדיכם, המתיש כל כך אך ההכרחי-להציב לכוח זה גבול תקיף. חשוב שלא תאפשרו עוד "קפיצה או עוד צחוקים עם אחיה", אלא שהגבול יהיה ברור מההתחלה. כאשר הגבול להשתוללות אינו ברור-הוא גורר אחריו תסכול רב מצד הילד-ומיותר בהחלט
בהנחה שעד כה ההשכבה של שקד הייתה טובה, מלווה בטקס קבוע וכו'..אין לי ספק שכל יום שעובר אתם צועדים לכיוון של למידה מצד שקד את תהליך ההשכבה החדש-חשוב שלא תתייאשו בטרם עת..
בהצלחה,אודט