מותשת...

שלום ..
מצטערת עלהאורך...
בתי ,בת שנתיים. מאז שאני זוכרת היא לא אוהבת כשיש הרבה אנשים, המולה, מסיבות וכו'...
גם אם כולם אנשים המוכרים לה. כשיוצאים לארוע במסעדה/אצל סבתא רבא/אפילו במקום מוכר לה הבית שלה או הבית של סבתא וסבא שלה היא נסגרת- נצמדת אליי ולא זזה ממני.

אף פעם לא וויתרנו על להשתתף בארועים ,אבל זה הולך ונעשה גרוע יותר ואחרי כל ארוע כזה אני חוזרת הביתה ובוכה. אני פשוט מותשת וחסרת אונים.

אתמול היינו ביומולדת במסעדה עם עוד 20 אנשים מהמשפחה המורחבת. ישבנו הכי בצד, הבאתי לה משחקים שתשחק בהם ,לידינו ישבו רק הקרובים ביותר אלינו וזה היה סביר יחסית. כמובן שלא זזה ממני,לא נתנה לי לזוז להגיד שלום לאחרים,לא הסכימה ללכת אפילו לא לאביה ,אבל היה בסדר.הבעיה התחילה בכך שכל מי שהתקרב אלינו להגיד לי או לה שלום היא התחילה לבכות, א"כ מחאו כפיים לכלת יום ההולדת(סבתא רבא) והיא בכתה, שרו לסתבא רבא שיר והיא בכתה, שוב מחאו כפיים והיא בכתה שוב.

ביום הולדתה השבוע נוצר מצב מאוד לא נעים עם הוריו של בעלי מכיוון שלא רצינו להזמין את הסבים והסבתות רבא כי הילדה אינה קרובה אליהם ורצינו שתהיה כמה שיותר חופשיה ובטוחה. לכן החלטנו לעשות יומולדת רק למשפחה הגרעינית(הורים ואחים שלנו).וגם זה בלי שירים, נרות, מחיאות כפיים וכו'. כדי שלא תבהל ביומולדת שלה. הוריו של בעלי נפגעו מאוד ובסוף גם בעלי ואני רבנו בגלל זה.

הגעתי מוכנה ליום ההולדת שגם עם המשפחה המצומצמת יותר לא יהיה משהו..ואכן כך היה. היא התביישה ,ולא נתנה לאף אחד להתקרב אליה. אז ישר עברנו לשלב שבו פתחה את המתנות, אכלנו תעוגה וזהו.

אגב ליום ההולדת בגן רק בעלי ואני באנו כדי שתרגיש חופשיה ותשתף פעולה עם הגננת בריקודים...
והאמת שזה הצליח כי באמת שיתפה פעולה.

אלה רק מעט מהדוגמאות
ותוספת קטנה לא חייבים להיות הרבה אנשים כדי שתסגר , גם אם זה שני אנשים שלא קרובים אליה מאוד היא נאטמת ונצמדת אליי.
וזאת למרות שמאז שנולדה אנחנו מארחים בביתנו, מתארחים והולכים לארועים כמו כל משפחה אחרת.

אני ממש מתוסכלת ומרגישה אבודה ובעיקר דואגת לה (אולי זהו קושי רגשי/חברתי שיימשך ויגדל וילווה אותה הלאה).

אודה לכל עצה ועזרה