צעקות

יש לי בדיוק, אבל בדיוק אותה בעיה. התינוק בדיוק באותו הגיל.
איך מסבירים לו לא לצעוק? אם בכלל?

נראה לי שזה שלב התפתחותי כי גם אצלינו זה כך באותו גיל.
אשמח לשמוע מהמומחים.

שלום סיון,

הבעיה שאת מתארת מוכרת לי מנסיוני עם ביתי,
זה באמת מאוד מתסכל.. קשה להבין איך התינוק המתוק הזה יכול להיות גם כל כך מרגיז...
אני חושבת שהוא גילה את היכולת שלו להפיק קולות שונים ובמיוחד לצעוק , ויותר מכך את העוצמה של הצעקה שלו בהשפעה על כל הבית... כולם מנסים להשתיק אותו, להרגיע לחבק וכו... בסך הכל די משתלם לו להמשיך לצעוק...(-:
אני מאמינה שכמו בכל ההתנהגויות שאנו לא רוצים שיתגברו, את פשוט צריכה להתעלם,
ולעומת זאת כשהא לא צועק אלא משמיע קולות אחרים להגיב בכל החום והאהבה.

אני מאמינה שבמשך הזמן זה ישתנה...

הכי חשוב המון סבלנות ואהבה...בהצלחה מאיה

שלום לכולכן,
אני בהחלט מסכימה עם מאיה כי מדובר בשלב התפתחותי תקין: תינוקות בשלב זה לומדים הרבה כישורים חדשים ונהנים לתרגל אותם, ביניהם גם תרגול של מיומנויות ווקליות, הם נהנים לשמוע את עצמם ולהבין שהם אלו שהשמיעו את הקול המיוחד הזה, שזה בשליטתם ובהשפעתם, וגם שיש לזה השפעה על העולם (אימא נהנית, אימא מתעצבנת וכדומה). עדיין, אני לא מציעה להתעלם, כדאי לסייע לתינוק על ידי תגובה מקבלת של תשומת לב שתהפוך את הצעקה לתקשורת חברתית, לתת משמעות למה שהוא מנסה להגיד. אפשר לומר לו: "כמה יפה את צועק! אתה רצית שאימא תשמע!" או "אתה נהנה לצעוק ממש ממש חזק!" וגם לשקף לו את שחווה - התרגשת לראות את החתול וצעקת, או לעומת זאת - רצית להגיד לאימא שאתה לא מרוצה בכלל.
כאשר התנהגויות לא ברורות ומבולבלות של התינוק מקבלות משמעות - לא סתם צעקת אלא יש סיבה - הן הופכות הרבה פחות בלתי נסבלו הן לתינוק והן להורה,
בהצלחה,
מיכל