שאלה

שלום יעל
ללא ספק ההמתנה ללידה היא מצב מותח עבורך כיולדת במיוחד, אך גם עבור יתר בני המשפחה. נשמע, שבניסיון לעזור לבתך להתכונן ככל שניתן למצב, בהסבר על הליכתך לבית היולדות, רק גברו חרדותיה של בתך. לכן, מבחינה זו, אני הייתי מפסיקה לדבר על הלידה מיוזמתך, כן הייתי מאפשרת לה להעלות את הנושא אם תרצה בכך, ומספקת את מירב התשובות-כולל "תשובות רגשיות", כלומר, אלו הבאות ללא מילים-חיבוק, ליטוף וסיפוק של אווירה רגועה וקלילה יותר, ככל שניתן. המעמסה הרגשית עליה כרגע נראית גדולה מדי ואין צורך להוסיף.
מבחינת הרגלי שינה-מדברייך אני מסיקה כי קשיי השינה הופיעו קודם לכן וכעת רק הועצמו. אני מציעה להמנע מלקחת את בתך למיטתכם-לא בלילה ולא לפנות בוקר-מבחינתה זה היינו-הך-היא לא ממש יודעת להגדיר זמנים, ולכן, מצפה בכל בכי שלה/התעוררות, שתקחו אותה בסופו של דבר אליכם. מה שמעודד אותה להמשיך ולהתעורר. ולגבי העבודה שמוכנה רק אותך-ללא ספק היא תחווה תסכול אם אבא מגיע ולא את, אך התסכול הוא הכרחי על מנת שתלמד כי גם אבא יכול לתת מענה-בכך לך יש תפקיד חשוב-לחזק את בן זוגך כי הוא מענה מספק, ולא להכנע לדרישות בתך. הוויתור החלקי (והמאוד משמעותי מן הסתם) עלייך בשלב זה הוא הכרחי, כחלק מההסתגלות למצב שלאחר הלידה-בו תאלץ בתך להתמודד עם חוסר היכולת שלך להענות לצרכיה(המוצדקים יותר והמוצדקים פחות..) לאורך היממה.
ההכרה שלך בכך שלא תוכלי לספק לה הענות מוחלטת היא משמעותית ביותר, בדרך להסתגלות שלה לנפרדות.
בהצלחה
אודט