עונש בגיל שנתיים

בנןשאי "ענישה", בכל גיל, הכלל המנחה הוא מיידיות, מידתיות ועקביות.
ככל שילדים צעירים, הם לומדים יותר מהמעשים שלנו כמחנכים(הורים/גגנות) ופחות מכך מדברים שנאמרים להם, אף שגם למסרים מילוליים חשיבות בפני עצמה. לכן, כאשר גננת מרחיקה ילד מפעילות קבוצתית, כעונש על נשיכה-יש בכך מסר ברור-ראשית היא מקטינה את הסיכוי שההתנהגות תופיע שוב בטווח המיידי-היא מרחיקה את הנושך מהננשך. שנית, היא פועלת באופן מיידי ובכך מעבירה את המסר כי התנהגות זו אינה מקובלת(הנשיכה). הבקשה שלה "לחשוב על מה שעשית" פחות אפקטיבית בגיל זה, יותר חשוב שהיא תבהיר מהו המעשה שהוא עשה ושאינו מקובל-ואיזו התנהגות כן מצופה ממנו. בכך היא תאפשר תיקון (ללכת ולבקש סליחה מהילד הננשך). כאשר היא מבהירה לו שהיא כועסת(כמובן אם היא כועסת במידה ובשליטה ולא יוצאת מכליה..), זהו גם אלמנט חשוב, מאחר שאחד המניעים המרכזיים להתנהגות של ילד הוא הערכת המבוגר המשמעותי-הורה או דמות מחנכת-באופן חיובי-כאשר גאים בו ומעריכים את התנהגותו-ובאופן השלילי-כאשר מאוכזבים ממנו. חשוב תמיד להדגיש כי המעשה שנעשה הוא לא טוב, לא הילד עצמו.
לגבי מידתיות-חשוב שהעונש לא יהיה מופרז-שהייה של חמש עד עשר דקות בצד ולא מעבר לכך.
ולגבי עקביות-אם בכל פעם בנך יקבל אותה תגובה-כך הסיכוי שילמד שהתנהגותו לא רצויה ויפחית אותה-יגדל. אם בכל פעם הגננת תנהג אחרת-הסיכוי שילמד-פוחת.
ולגבי נשיכות-זהו גיל קלאסי להופעתן, אם ילד חוזר ונושך בגן-כדאי לתת לו חפץ כלשהו לנשיכה/לעיסה(בובת גומי/מוצץ וכו').
בהצלחה
אודט