פינוק או תשומת לב?

שלום דגנית,
תינוקות צעירים כל כך כמו בנך נדרשים להתרגל לעולם חדש לחלוטין השונה מאוד מכל מה שהכירו בהיותם בחם. תאורה, טמפרטורה, קולות, ריחות מרקמים ומגעים הם רק חלק מהדברים הרבים אליהם צריכים להתרגל, ובנוסף עליהם להתרגל לתזונה בדרך חדשה, דרך מערכת העיכול הבלתי-בשלה שלהם, שמקשה עליהם עוד יותר. כל זה דורש זמן, ולפעמים הרבה זמן. יש תינוקות שתוך 4-6 שבועות מצליחים להסתגל לעולם החיצוני במידת מה, בעוד שלאחרים זה לוקח זמן ממושך יותר.
תינוקות צעירים מאוד, וגם צעירים פחות, לא בוכים 'סתם'. יש סיבה, כזאת שלא תמיד אנחנו, שבעולם החיצוני לתינוק, מבינים אותה. אין כל סכנה של התרגלות ל"פינוק" בגיל הזה, כי ההרגלים שנרכשים אינם תלויים עדיין באינטראקציה, כלומר, בנך זקוק להרגעה ולנחה והלקיחה על הידיים, כמוה כעירסול שדומה במידה הרבה ביותר לתחושה המוכרת לו מהרחם. לדעתי לפי גיל 6-9 חודשים תינוק לא מצופה להרגיע את עצמו לבד, אלא רק בעזרת המטפל, אבל בהדרגה ניתן "להאריך" את זמן ההמתנה שלו לנחמה על מנת שיוכל להרגע בכוחות עצמו. כלומר, במידה ואת יודעת שהוא אכל, הוחלף ואינו עייף במידה קיצונית, תוכלי בהדרגה לנסות לא לגשת מייד ולהוציא אותו מהעריסה אלא להתקרב ולדבר אליו, לנסות לנחם אותו בקולך ובחברתך. דווקא תינוק שזכה למיירב ההיענות בגיל הינקות הצעיר, יוכל בהדרגה לסמוך על "העולם" שכאשר הוא זקוק באמת אימו מגיעה ולכן יוכל לנסות להתרגע בעצמו. לעומת זאת, תינוק שלא ניגשים אליו ימשיך לבכות ולבכות עד שמישהו ישמע.... (וכאשר הוא כבר יוותר ויפסיק לבכות, יהיה מאוד קשה לשכנע אותו שאפשר לסמוך על מישהו בעולם...)
נסי להנות מהזמן הזה עד כמה שניתן... זה חולף מהר! ובעיקר, נסי להקשיב לעצמך...בהצלחה,
מיכל