דיבור ובכי בשינה אצל ילד בן שנתיים

שלום שנינה
בנך מבטא פחדים אופייניים לגילו במהלך חלימה-חתולים וכלבים הם החיות השכיחות ביותר בקרבתם של ילדים. מה שהופך אותם למפחידים בעיני בני השנתיים הוא היותם בלתי צפויים ובלתי ניתנים לשליטה. גודלם היחסי -בהשוואה לגודל זאטוט בן שנתיים-מאיים למדי. כלבים צוהלים וסקרניים יכולים להתפרש בעיני הקטנטנים ככלבים תוקפניים. במפגש אקראי עם כלב(בעיקר כלב ולא חתול, מאחר שכלבים מחפשים קירבה על פי טבעם) ברחוב, אין לילד יכולת לשלוט על מידת המרחק שהכלב יתפוס ממנו, מה שהופך את החוויה לעתים למתקיפה ומעורר חוסר אונים ובהלה.
לגבי חלומות-מדובר בפעילות קוגניטיבית חשובה בה הילד משחזר אירועים ומעבד רגשות כגון פחד ,בהלה ומצבים של חוסר אונים. לעתים עוצמת החוויה בחלום כה חזקה עד שהילד מתעורר וזקוק לקרבת הוריו וניחומם, על מנת להבדיל כי לא מדובר באירוע אמיתי אלא חלום. במקרים אחרים, הילד שקוע בתוך חלום ומומלץ לא להעיר אותו, כל עוד הוא לא מתעורר בעצמו. אפשר לדבר על החלום בבוקר, יתכן שהילד ישתף פעולה ויזכר(-ברוב המקרים זה לא יקרה) ואז משפט המפתח ליצור הבחנה בין חלום ומציאות הוא -זה הרגיש כאילו זה היה אמיתי, אבל זה היה רק חלום ודמיון.
דרך נוספת לעבד את הפחדים היא בהקראה של ספרות ילדים בנושא פחדים. התמודדות עם פחד מחיות יכולה להיות דרך ליטוף כלבים רגועים וקטנים-של שכנים, חברים וכו'(כאלה שאתם יודעים מי הם) או דרך פינות ליטוף.
בברכה
אודט