גמילה

אני מסכימה איתך שחלק משמעותי מהגמילה הוא שלב הפספוסים-אל לכם להבהל מלכלוך התחתונים! בגדול, ישנן שתי גישות לגמילה-אחת היא לתת לילד להוביל את התהליך והשנייה-להוביל בעצמכם. בנך אכן בגיל מתאים לגמילה-אם הוא ילד תקין התפתחותית-תקשורתי וורבלי-אין שום סיבה לעכב את תהליך הגמילה. אלא שכרגע נוצר מצב מבלבל מאחר שאתם לא מובילים את התהליך והוא נמתח ונמתח-בלי פואנטה מצדכם. מבחינתו, הוא עוד לא מחוייב ובהתאם התנהגותו.
לכן-הפשילו שרוולים וגשו למלאכה-הקדישו לכך שופשבוע בו אתם מתרכזים סביב הבית, בלי אירועים מסביב ועם קשב רב לבנכם. הכריזו על הורדת החיתול הבלתי הפיכה ומעבר לתחתונים-כי אנחנו מאמינים שאתה יכול. קבלו בהבנה פספוסים , אך זכרו כי האחריות כעת להגיע לשירותים היא עליכם-קחו אותו כל חצי שעה להתרגל לשירותים, מבלי לשאול אם יש או אין פיפי. תגמלו אותו על כל הליכה/ניסיון/ישיבה על האסלה, גם אם לא יצא-בפעם הבאה ייצא! רק אחרי כמה ניסיונות חיוביים, שלחו אותו לגן עם תחתונים בלבד. זיכרו כי הגננת מצפה לקבל ילד ללא פספוסים, והיא עלולה שלא בכוונה להביע אכזבה גדולה מהם וספק ביכולת.
אתם מוזמנים להכנס לאתר של דפנה תייר ולקבל שם חיזוקים לתהליך גמילה עם סמכות הורית.
בהצלחה
אודט