הצבת גבולות לילדה בת 2.8

שלום אילנה,
כל הפעוטות בני גילה של בתך מגיבים בניסיון להפגין שליטה ולבדוק את הגבולות של ההורים. הם מתרגלים את עצמאותם, מנסים להחליט ומתפרצים כשלא נענים. השלב הזה, קשה ומתיש ככול שיהיה, הוא שלב חשוב להתפתחות הרגשית והחברתית של ילדים ומשמעותי בקשר בין הורה לילד. חשוב להיות עקביים, סבלניים, ולהחליט מתי מוותרים ומתי לא (למשל, לא מאפשרים בשום אופן לילד להרביץ להורה).
אבל: הבת שלך, בנוסף על היותה פעוטה שלומדת לעמוד על שלה, מתמודדת עכשיו עם תקופה משברית שרק מעוררת בה עוד יותר את הצורך להתנגד ולהפגין שליטה. תהליך הגירושין שעברת בוודאי מלווה בתקופה רוויית מתח שהייתה בבית בין זוג ההורים, וגם אם הפרידה עצמה הייתה לפני זמן רב, הרי שבוודאי שניכם התמודדתם עם הרבה מאוד באופן שאולי גרם לתסכול, כעס, חוסר סבלנות ואולי לפחות תשומת לב אל בתך ואל רגשותיה. תקופה זו רוויית מתח גם בגלל השינויים הקנקרטיים - עזיבת האב, הסדרי ראייה ואולי אף שינוי במקום המגורים. כל אלו בוודאי משפיעים מאוד על בתך ומהווים גורם עומס נוסף שמגביר את התפרצויותיה הרגשיות התכופות.
אני ממליצה לך מאוד לפנות בתקופה מבלבלת זו להדרכה ולתמיכה עבורך כאם במטרה להיעזר וללמוד כיצד לתמוך בבתך ולהגיב אליה, כיצד לסייע לה לשאת את הקשיים שהיא אולי חווה כתוצאה מהגירושים. בלשכות רווחה רבות ובתחנות ציבוריות פועלות קבוצות עבור נשים הנמצאות בהליכי גירושים וכדאי מאוד להיעזר. אוכל להפנותך לגורם מתאים בסמוך למקום מגורייך.
בהצלחה,
מיכל