ילדה פיקחית אך לפעמים נגררת

שלום,

בתי היא בת שלוש וחצי חכמה, פיקחית וסקרנית. לא מתביישת מאנשים (גם חדשים) ומדברת בקול רם.

מבחינת ביטחון עצמי אני (וגם הגננת) רואות שאין לה בעיה, מה עוד שהיא דעתנית ואומרת את מה שהיא חושבת או מה שבא לה עכשיו (אם מתחשק לה משהו).

הבעיה היא שלמרות כל זה, כשהיא משחקת עם ילדים (ובמיוחד בנות) היא מובלת, נגררת ולא מובילה. אין לי בעיה שתלמד ותחקה דברים טובים אבל זה גולש לשליליים.
עוד משהו הוא שאם מישהו (בגן ומחוץ לגן) אומר לה שהוא לא רוצה לשחק איתה או מתנהג אליה רע, היא ממשיכה לרדוף אחריו. היא גם עושה את מה שמצווים עליה לעשות וכשמישהו או מישהי מאיימים שלא ישחקו איתה היא ממלאת אחר דבריהם (עד כדי כך שחברה שכנעה אותה לגעת באיבר מינה (החברה נגעה למרות כל האזהרות שלי לילדתי שזה אסור ושזה גופה)- וכולי חלחלה וכעס מאז ).

עוד נקושדה קשורה היא: גם כשמתייחסים אליה רע היא ממשיכה לרדוף אחריהם ולרצות אותם. למשל יש לה בת דודה בת חמש (קרובה גיאוגרפית לכן נפגשים לעיתים תכופות) שמתייחסת אליה בהתחלה טוב אך אחר כך ממשיכה לרדות בה, לצעוק עליה, לדחוף אותה ברגליים ולצוות עליה לשבת מחובקת ידיים, ובתי עושה הכל, הדעתנות שלה פתאום נעלמת.
ניסיתי הרבה פעמים להסביר לה שתעשה מה שהיא רוצה אבל נראה לי שהיא רק נלחצת מההסברים שלי ומפחדת ממני שמא היא עושה טעות.

חשוב לציין- היא ילדה יחידה. האם זו הסיבה שהיא מנסה לרצות את הילדים על מנת שישחקו איתה כי אין לה מישהו שישחק איתה בבית?

מה אני אוכל לעשות על מנת לחזק אותה, את דעתה ולהפחית מההתנהגות הנגררת והמובלת?
זה מאוד מעציב אותי כיוון שאני לא רוצה שהיא תהיה נגררת בעתיד!

סליחה על אורך הפניה אך מאוד חשוב לי להעביר את התמונה כמה שיותר ברור,

תודה מראש,

ג'ואי