תינוקת בת שבעה חודשים וחצי

יש לנו ילדה ראשונה מקסימה בת 7 חודשים. מאז שנולדה, בכל רגע בו הייתה ערה ומתעסקת עם עצמה הייתי מרימה אותה או משחקת איתה כי הייתה מרחמת עליה..עכשיו אני "משלמת" את המחיר הכבד על זה. בלילות היא מתעוררת המון פעמים בבכי ונרגעת רק לאחר שאני מניקה אותה ו/או מעבירה אותה למיטתנו. אני משתדלת שלא לעשות זאת אבל אני פשוט עייפה מדי בלילות מכדי לתת לה לבכות ולהתעקש איתה על זה. בימים המצב הוא גם קשה: רק לפני חודש הכנסתי אותה לגן ל-3 פעמים בשבוע (החל מהשבוע נעבור למתכונת מלאה) כך שלא הייתה לה שיגרה קבועה. בימים הראשונים היה ממש מעולה: היא הייתה חוזרת מותשת מהגן, הייתי משחקת איתה, מקלחת, מאכילה וכו' עד שעה תשע בערך שאז היא הייתה הולכת לישון (נכון להיום ולימים שלפני הגן, לפני 23:30-00:00, היא לא הייתה נרדמת בשום אופן). הבעיה היא שבשבועיים האחרונים היא הייתה מאוד חולה ולכן פינקנו אותה קצת יותר מהרגיל ואם היא בכתה בניסיון להגיע למיטתנו, זה היה עובד לה מהר כי לא רציתי להתעקש איתה על זה בזמן מחלה. השבוע היא חזרהלגן ומאז כל אחה"צ היא לא רגועה אלא אם היא על הידיים, היא כל הזמן בוכה עד שמרימים אותה (יכולה לבכות הרבה זמן, לא מתייאשת, גם בגן היא ככה). שאלתי היא, כיצד אני יכולה להקנות לה הרגלים בריאים-שתתרגל לישון רק במיטה שלה ובזמנים נורמליים לילדה בגילה, שתלמד לשחק עם עצמה (בגלל הפינוק הזה היא גם קצת בפיגור מבחינה התפתחותית (התהפכויות וכו')) וכל זאת מבלי לגרום לה לטראומה? אני יודעת שזה כרוך בלא מעט בכי ולילות לבנים, אך איך אני עושה זאת מבלי לגרום לה להרגיש שננטשה?

תודה וסליחה על המגילה... :)