הפרעת שינה והתנהגות

שלום מיטל,
ברצוני להתייחס בנפרד לשני החלקים של שאלתך: אני לא חושבת שהתקפי הבכי בלילה, במהלכם קשה להרגיעה, קשורים להתנהגותה במהלך היום. כאשר היא מתעוררת בלילה, סביר שמדובר בהתעוררות מחלום שעדיין אין ביכולתה להבין או להסביר, או בסיבת התעוררות אחרת שלאחריה קשה לה לשוב ולהירדם. במקרה זה כדאי לנסות להרגיעה בדיוק באותו האופן בו תארת: לגשת אליה, להציע לה שתיה (עדיף מים ולא חלב), מוצץ, שמיכה וכו', או כל דבר שעוזר לה להירדם בתחילת הלילה (למשל, דובון אהוב). למרות שחשוב להיות איתה, כדאי להפחית במילים כדי לא "להעיר" אותה לגמריי, ובוודאי לא להדליק את האור או להוציאה ממיטתה, הרעיון הוא לאפשר התרגעות וחזרה לשינה ולא שתרוויח "עוד זמן אימא" באמצע הלילה.
לא כך הדבר בעיניין התנהגותה במהלך היום: התנהגות זו היא ניסיון של הפגנת שליטה וזו התנהגות אופיינית וטיפוסית ביותר בגילה, ואפילו רצויה. בגילה פעוטות מתאמנים בניסיון לעצמאות, הם נהנים לגלות שרצונותיהם ומחשבותיהם שונים מאלו של ההורים ומנסים לתרגל כך עצמאות. זה תהליך התפתחותי חשוב וחיוני לשם בניית בטחון עצמי ותחושה של השפעה בעולם. א ב ל: מאוד חשוב להחליט על מה מתווכחים ועל מה לא, כדי שמהלך היום שלכם לא יהיה רצוף בריבים ובכעס. לנסות להתגמש היכן שאפשר ולהיות מאוד ברורים ועיקביים בהגבלות ובאיסורים כשצריך. למשל, אפשר לאפשר לה לבחור את בגדיה, אבל לעשות זאת ערב קודם או לתת לה לבחור מבין שתי אפשרויות. לעומת זאת, אין לאפשר לה לתקוף את אחיה בשום אופן! זה גם מסוכן וגם מפחיד מאוד עבורה, למנוע אצלה את התחושה שהיא "הרסנית" או "פוגעת".
ילדים שונים זה מזה במידת העוצמה בה הם חווים את תקופת העצמאות הזאת, מה שמכונה "גיל שנתיים הנוראי", יתכן כי מדובר בילדה רגישה עם טמפרמנט סוער, שגם מגיבה בדרך הזאת ללידת אחיה.
נסי לגייס את מירב הסבלנות שיש לך, וגם את ההומור, כי זה לעיתים גם משעשע, ונסי להיעזר עד כמה שניתן במבוגרים נוספים בשעות בהן את נמצאת עם שניהם...
בהצלחה,
מיכל