כעס של ילדה בת שנתיים וקצת כלפי אמא

לאמא המודאגת שלום,
אני מניחה שתקופה מאוד מורכבת ומבלבלת עברה על כולכם: את בוודאי היית טרודה בבריאותך ובמשמעויות הניתוח והריחוק מהבית, בעלך נאלץ לתמוך בך ולהמשיך ל"החזיק" שגרה כרגיל עבור בתך, הן מבחינת התפקוד היומיומי, והן מבחינת היכולת למלא עבורה את הגעגועים אלייך. בתך עצמה נאלצה להתרגל לחסרונך תוך כדי החשש לשלומך שבוודאי ליווה אותה, גם אם לא ידעה דבר על סיבת ההעדרות שלך. כל זה משאיר אותכם כמשפחה עם הצורך להתארגן מחדש כעת בכל המובנים, הן התפקודיים-יומיומיים, והן הנפשיים, בהם כל אחד צריך "להתמקם" במקומו מחדש.
בתך בתור פעוטה צעירה לא יכולה להבין בדיוק למה אימא הלכה ולמה עכשיו את חוזרת. היא מבטאת בהתנהגותה את הכעס על חסרונך ואת הבלבול הנובע מכך, ולכך נוספת תקופת הרצון לשליטה ולעצמאות המלווה כל פעוט בגילה.
אני חושבת שתוכלו מאוד להיעזר בליווי מקצועי בתקופה כזו, הן במטרה להבין מה קרה לכל אחד מכם מבחינה רגשית, והן על מנת למצוא כוחות כדי להשיב את הסדר על כנו ולהתחזק כמשפחה. יתכן כי ישנם דברים שיהיה נכון לדחות כעת, למשל, אולי לא כדאי בשלב זה של הסתגלות-מחדש גם לצפות ממנה ללמוד לעשות את צרכיה בסיר, יתכן כי דרישה זו קצת "גדולה" עליה כעת, וכדאי להימנע מהציפיה לכך עד שתתחזקו מעט יותר. מדובר במטלה התפתחותית המחייבת שלווה ושיתוף פעולה ונשמע לי שזה לא הזמן.
את בעצמך צריכה להתחזק כעת וכדאי מאוד שתהיי מלווה בייעוץ בתקופה זו. אוכל להפנות אותך לגורם מתאים במקום מגורייך.
בהצלחה רבה,
מיכל