שינוי בהתנהגות !

ההתנהגות עליה דיברתי (שהילדה לא רוצה שאצא מהחדר עד שהיא נרדמת) עברה גם לצהריים.

בבקשה תגובתכם המהירה .

שלום r
לפי תיאורייך קשה לדעת מהי הסיבה לשינוי בהרגלי השינה הטובים של בתך, ודאי שלא לילה אחד שבו אולי קראה לך מספר פעמים ולא נענתה. בשורה התחתונה מדובר בלמידה על בסיס התנהגותי, ומקרה יחיד וגם לא כל כך טראומטי בסופו של דבר, לא יכול לייצר שינוי כל כך משמעותי ולאורך זמן-הרי אחרי לילה זה כן נגשת אליה כשקראה לך, כך שהייתה אמורה להופיע דעיכה של החרדה עד לחזרה למצב הקודם.
אני מאמינה יותר כי הבהלה שנוצרה אצלך ואולי רגשות האשם מאותו המקרה היחיד, גרמו לך להגיב ברגישות יתר לבתך, ומאז היא התחילה "להאמין" כי באמת משהו לא טוב קרה ואם את נדרכת להגיע אליה במהרה בכל בכי קל שלה בלילה, סימן שאת מצילה אותה ממשהו לא טוב שקורה בשינה. זה כשלעצמו מחזק אותה להמשיך ולקרוא לך. ללא ספק, גם הלידה המתקרבת מעוררת אצלך דאגה רבה , מה יהיה כשתלדי ולא תוכלי להיות זמינה אליה כפי שהיית רוצה או כפי שהיא צריכה.
בנוסף לכל אלו, בתך נכנסת לשלב של חרדת נטישה שהוא שלב התפתחותי נורמלי לחלוטין. היכולת של הפעוט להתמודד עם חרדה זו תלויה במידה רבה ביכולת ההורה לשאת חרדה זו מבלי להבהל.
שני דברים חשובים
1. לנסות ולהוריד את רמת הדריכות שלך לכל קריאה שלה אלייך. לאפשר לה מידה של בכי ותסכול שהיא יכולה לעמוד בהם וללמוד ששום דבר נורא לא קורה לה . אפשר לעכב את ההגעה הפיזית שלך אליה ולדבר אליה עד שאת מגיעה-כך שתדע שאת נוכחת גם אם לא רואה אותך
2. להתחיל להרגיל את אביה לגשת אליה, ולראות גם בו כמענה אפשרי ומרגיע. בכל מקרה הוא יצטרך בקרוב לקחת על עצמו תפקידים רבים שהיו שייכים לך.
בהצלחה
אודט