כיצד מסבירים לפעוט על מוות?

מיטל שלום,
השאלה כיצד לסייע לילדים להתמודד עם פטירה של קרוב משפחה הינה מורכבת מאוד, שנויה במחלוקת ומשתנה מאוד בין תרבות לתרבות. אני מאמינה שניתן לשתף ילדים בכל, בתנאי שמתאימים את הדברים הנאמרים ליכולתם הרגשית והקוגניטיבית. מכיוון שציינת שבנך היה קרוב לאביך, היה מודע למחלתו ושהוא עסוק במה קורה לו כעת, למרות גילו הצעיר, ולמרות שהוא עדיין מוגבל במידת יכולתו לבטא זאת במילים, לא יהיה נכון להשאיר אותו "בערפל", ללא תשובות, מבלי לספר ולהסביר. לא יהיה נכון לתת לו " לשכוח" (אם זה עלה כאפשרות): הוא לא באמת ישכח, ואנחנו לא היינו רוצים שהוא יחשוב שאנשים אהובים נעלמים בלי סיבה או הסבר. גם אין להניח שהוא יתעלם מהעובדה שאת עצובה וכואבת כשיראה את תגובותייך הרגשיות בתקופה קשה זו. בנוסף, גם הוא, למרות גילו הצעיר, צריך את האפשרות וההזדמנות להתאבל.
לכן אני חושבת שחשוב לספר לו, סביר ששאלות עוד יופיעו בעתיד, ויש לתת מקום עבורו לביטוי רגשי: אנחנו עצובים, נתגעגע לסבא, סבא ייחסר לנו וכדומה. אפשר לנסח הסבר שלוקח בחשבון את המציאות, כלומר את המחלה והפטירה, ולומר משהו כמו: "סבא היה מאוד מאוד חולה ולפעמים רופאים לא מצליחים לעזור לאנשים כשהם מאוד חולים, סבא נפטר ואנחנו לא יכולים לפגוש אותו יותר". רצוי לדבר לפי הגישה התרבותית-דתית שלכם: משפחה אחת תבחר להגיד 'סבא נמצא בשמים', 'במקום רחוק', 'באדמה' וכדומה. חשוב לדעת שילדים נוטים לחשוב שמוות זה דבר הפיך ולכן הוא עשוי להמשיך ולשאול מידי פעם איפה סבא או לחשוב שהוא יחזור וזה נורמלי לחלוטין. בכלל, חשוב להדגיש שילדים מגיבים בדרכים שונות, לעיתים בלתי צפויות, ומעמידים את המבוגרים לא פעם בשאלות קשות ומורכבות. למשל, ילדה פעם אמרה לי על שבעה: "זאת הייתה מסיבה בשביל סבא אבל הוא לא היה" ועל האזכרה : "הלכנו לבקר את סבא, הוא שוכב עכשיו במיטה שעשויה מאבן". זו הדרך של ילדים להתמודד, בשפה שלהם, עם המציאות המורכבת שהעולם שלנו בנוי ממנה, ואנחנו מנסים להבהיר את המציאות הזו בשפה שלהם, למרות שזה לא תמיד פשוט....
שלא תדעי עוד צער,
מיכל