מחכה עדיין לתשובה....

שלום תמר
אכן יש לך סיבה לחשוש לגבי כניסתו של בנך למעון, כאשר הוא מתקשה להפרד ממך בעודו בבית, עם זאת אני מאמינה כי המודעות שלך לקושי שלו ולצורך שלך בייעוץ, תאפשר לך להתחיל בתהליך של שינוי.
כדברייך היית עם בנך בבית מיום הוולדו באופן צמוד, והוא אינו רגיל לראות את עצמו בלעדייך. באופן רגיל, תינוקות בגיל זה אכן תלויים במובנים רבים בהוריהם, להאכלה, להלבשה, לניידות ולהרגעות. עם זאת, איכות התלות הולכת ומשתנה ואיתה גם אופי הקשר בין התינוק ואמו. נשמע כי הקשר שלך ושל בנך טרם עבר שינוי זה, מה שמשפיע באופן ישיר על התפתחותו הרגשית-חברתית של בנך. אני תוהה עד כמה את מאפשרת לו מרחב לתסכול, בטרם את מגישה לו עזרה במצבים בהם הוא מתמודד עם קושי. באופן זה, תינוקות לומדים באופן הדרגתי לגלות את יכולותיהם ולסמוך על כוחותיהם שיעמדו לעזרתם בעת הצורך. השהייה הכה קרובה שלך לצד בנך במהלך היום אינה מאפשרת לו לגלות את נפרדותו ממך ובמקום למצוא פתרונות בכחות עצמו הוא מחפש אותם אצלך.
חשוב שתמנעי מלהגיש לו עזרה מיידית, שתאפשרי לו ללמשל לגלות צעצועים ולחקור אותם באופן עצמאי, מבלי שתציגי אותם בפניו ותרגישי צורך לעניין אותו לאורך היום.
לעתים תינוק או פעוט אשר אינם מפותחים באופן התואם לגילם, מזמינים אצל הוריהם יתר הגנה ועזרה, אינני יודעת אם זה המצב אצלכם.
לקראת הכניסה לגן הייתי משלבת לאורך השבוע דמויות נוספות שימרו על בנך במהלך שעה-שעתיים מהיום-סבא/סבתא, ביביסיטר וכו'. במהלך הערב הייתי מאפשרת לאביו לטפל בו-מקלחות, ארוחות, זאת על מנת שילמד בנך שיש עוד אנשים שיודעים לטפל בו ואפשר לסמוך עליהם מלבדך.
בהצלחה
אודט