מה קרה לילד שלי?

שלום.
אני אם טריה לילד מקסים וחכם כבן שנה וחודשיים.
לאחרונה, הוא קם מוקדם מהרגיל בלילה, (לאחר שעתיים של שינה ולא לאחר 4-5 שעות שינה, כפי שהיה רגיל), וכל פעם שהוא מתעורר הוא רוצה לאכול. הוא מראה לי שהוא רוצה; הוא מוציא את המוצץ, ומסמן לי שהוא רוצה את האוכל. אז אני מביאה לו מים, כי אני רוצה להתחיל להרגילו להפסיק לאכול במהלך הלילה, אבל הוא מסרב לקבל את המים ומסמן שוב שרוצה אוכל, ועד שאני לא מביאה את האוכל הוא לא נרגע. לעיתים, זה מסייע לו להרדם, אבל לעיתים זה לא משפיע עליו והוא קם, נעמד במיטה וצועק אלינו. הוא זורק את המוצץ בכוונה כדי שנקום ונרים לו את זה. אציין כי לאחרונה חלו אצלו שינויים, אינני יודעת האם זה קשור ועד כמה, אך אציין בכל-זאת. אני מרגישה שלאחרונה הוא מרדן יותר- אומרים לו "לא" והוא דווקא עושה. הוא בוכה כשאנחנו לא מסכימים לתת לו משהו, אז הוא הולך לעשות משהו אחר שאנחנו לא מורשים. כועס יותר ומראה את כעסו.
אני מנסה לחשוב ולהיזכר מתי קרתה התפנית הזו: לדעתי, כל זה התחיל בשבת האחרונה. היינו אצל ההורים של בעלי. שישי-ראשון, 23.7-25.7
תמיד כשאנחנו מגיעים לשם, בני מתקשה להרדם (בגלל שינוי מקום, בגלל הרעש, בגלל שכל רגע הם מציצים לו לתוך החדר)... ותמיד כשאנו שם הסבא מרים אותו כ"כ הרבה על הידיים ומרשה לו דברים שאנו לא מורשים. כשהבן שלי משחק לבד, עם עצמו- אז ניגשים אליו, מדברים איתו- בקיצור, מסיחים את דעתו מן המשחק.
בגלל שלא מדובר בצד שלי, אני לא יכולה להעיר הרבה ואני לא יודעת מה לעשות! (לצד שלי אני מעירה חופשי...)
הבעיה היא שגם בעלי לא יכול להעיר, כי יש לו הורים ממש, אבל ממש לא קלים!!!
אני מרגישה שהתפנית הזו, היא בגלל שהיינו שם. עד עכשיו זה לא קרה, ואני גם מיעטתי ללכת אליהם. אבל הפעם, עוד כשהיינו שם, הרגשתי את השינוי אצלו, את המרדנות הזו. זה משהו שלא היה קיים אצל בני. – הוא יודע היטב מה אסור, מה מותר, יש כללים ברורים בבית. – זה לא שהוא לא ניסה או לא מנסה, אבל זה בגבול הנורמה, והוא בכל-זאת ילד. אבל עכשיו, הוא פשוט מתפנק, רוצה הרבה על הידיים, כועס ומתעצבן, ואם לא מוצא חן בעיניו- הוא ישר צורח והולך לעשות משהו אחר שאנו לא מרשים לו.
אני רק אגיד שזה לא נובע מחיפוש תשומת לב, כי אני יושבת איתו הרבה; מלמדת אותו משחקים המותאמים לגילו ולרמתו, קוראת לו ספרים, מדברת איתו המון, מסבירה לו דברים. גם יוצאת איתו לטייל, לראות חיות, נותנת לו להתפרק על הדשא בגן השעשועים... בקיצור, לא חסר לו צומי ממני ובעלי – זה ילד שהגיע לנו לאחר הרבה שנות המתנה- ואנו משקיעים בו הכל. אבל גם חשוב לנו שהוא ידע שלא כל דבר מגיע לו ושיש זמן לכל דבר.
מה אנו יכולים לעשות בעניין הזה? ומה אני יכולה לעשות עם סבא וסבתא כאלה תובעניים ומרגיזים?
אודה מראש על תשובותיכן, אוראנה.