אח חדש במשפחה

ביתך הקטנה הפכה פתאום לאחות גדולה ובכלל חל שינוי בכל המשפחה וזה היה רק לפני 10 ימים. פתאום את אימא לשתיים, פתאום את צריכה להתמודד עם אתגרים חדשים באימהותך. ולא לדבר על התקופה הרגישה שלאחר הלידה בה את נמצאת, ההורמונים משתוללים וההומור שלך עובר בין מצבים קיצוניים (שמחה, עצב, פחד, כעס ועוד).
אז קודם כל, מה שתיארת, ביתך נוגעת בתינוק בראש ואת מבחינה כי המגע הינו חזק בעצמתו. קודם כל, יתכן וביתך באמת עוד לא הפנימה את דרכי המגע המתאימות לתינוק בשלב הזה. (תחשבי שזהו התינוק הראשון שהיא פוגשת באופן יומיומי והיא מכירה אותו רק 10 ימים!). יתכן גם שהיא מביעה דרך המדע החזק, את הרגשות המעורבבים בתוכה, (אהבה, כעס, התלהבות, קנאה). הגעת אח חדש זאת סיבה לשמחה, אך בו זמנית הדבר מעורר אצל הילדים הגדולים, חרדות ופחדים אמיתיים והם צריכים להבין ולהתרגל למצב החדש וזקוקים לפעמים להרבה זמן, הסברים, תמיכה מצד ההורים והבנה של הסביבה כולה.
אני מציעה לך שכאשר את מניקה, תזמיני לפעמים את ביתך, שתהיה לידכם, מראש תכיני אותה איפה נעים לתינוק לקבל מגע, ואם היא בכל זאת נוגעת בראש, את לידה ויכולה לשמור על התינוק ובעדינות, להוציא את ידה מהראש ולהוביל לאיזור אחר בגוף של התינוק. את יכולה גם וכדאי מאד לשקף לילדה את רגשותיה - "מתוקה, אני מבינה שאת רוצה את אימא איתך, קודם היינו רק אני, אבא ואת ועכשיו יש גם תינוק שצריך את אימא וזה לא תמיד כיף". תלווי אותה מבחינה רגשית, כאשר בראשך את מודעת שהילדה עוברת תקופה "משברית", עליה שינויים קיצוניים בחיים ואין לה דרכים להבין מה עובר עליה לבדה.

יחד עם זאת, למרות שהילדה זקוקה להבנה ותמיכה, גם את בתקופה של הסתגלות ושינויים, לכן, כדאי שתקבלי עזרה ותמיכה מבני משפחה, לא כדאי להישאר לבדך עם השניים! כך הסיכוי שתאבדי סבלנות גדל באופן משמעותי. אם אין עזרה כרגע, תחפשי עזרה, מבני משפחה, חברים, וכמובן מבן הזוג.
אם איבדת סבלנות, אין דבר, תסבירי לילדה שגם את בתקופה של שינויים, שאת אוהבת אותה מאד ושאת מתנצלת שאיבדת סבלנות בלי כוונה.
ביחסים הורים-ילדים, קיימים קונפליקטים, קשיים ולעיתים,טעויות, אך תמיד ניתן לתקן וליצור מצבים חיוביים יותר. אין הורה שיודע להיות הורה, הוא לומד תוך כדי הטעויות וההכרה בהן.
מזל טוב ללידת הקטן!
בברכה

מילה שלום
מזל טוב להולדת הרך הנולד. ביתך הבכורה אמנם היא גדולה , אך יש לזכור שהיא רק בת שנה ושמונה חודשים, קרוב לודאי שהיא מגיבה לתינוק החדש שגזל ממנה את תשומת הלב. ציינת שהיא בעיקר מגיבה אליו כשאת מניקה. זהו הזמן שאת יכולה ,באופן טבעי, להיות רק עם היונק ופחות איתה, או לפחות לא כמו שהיית איתה אך לפני עשרה ימים, ועל כך היא מגיבה. תגובתה שכיחה ביותר גם ,אולי, אם היא עושה "דוקא" כמו שאת הגדרת את זה ובודקת מה תהיה התגובה שלך. יחד עם זה אין ספק שאת גם צריכה להגן על התינוק. אני מציעה שתסבירי שוב , תדגימי לה מה מותר לה לעשות, ואיך אפשרי להתקרב לאחיה הקטן. שימי גבול ברור, לא בצעקה, אלא בתקיפות כשאת מרגישה שהיא עוברת גבול ומסכנת את הקטן. אין ספק שגם אתם וגם היא עוברים תקופת הסתגלות לעובדה שהמשפחה התרחבה.
אך שוב, מאחר ש"חיבוק הדוב" הינה תגובה אופינית, אל תלחצי בוודאי על תצעקי, הקטנה,הבכורה, לא מבינה את הכעס, אלא הסבירי ותאפשרי קרבה לאחיה תחת עיניך הפקוחות.
ושוב מזל טוב!!!