בת שנתיים ותשע

שלום רב
ביומיים האחרונים שמעתי לראשונה מהגננת שהגברת הקטנה שלי חוטפת משחקים שאצל ילדים אחרים והכי גרוע מרביצה סתם ככה בלי סיבה. אם אומרים אל תעשי משהו היא אומרת אני כן אעשה או כן בא לי ונשכבת על הרצפה וצועקת.היא גם נורא עקשנית ולא מוכנה לוותר . לדוגמא- יש סבב החלפות וכשהיא חוזרת מישהו אחר במקומה היא לא מוותרת ורוצה את הכבא שהייתה עליו מקודם.
אני בחיים לא ראיתי אותה מרביצה וגם בבית היא בקשרים עם ילדים(חברים שבאים ואנו אליהם, שכנים, בני דודים)ראיתי כבר שרוצה משחק שאצל מישהו אחר
אבל אני תמיד אומרת שתחכה בסבלנות וכשהילד יסיים היא תוכל לשחק. בד"כ היא מקבלת את זה ולעתים יכולה גם להתבכיין אבל לא לחטוף.

בזמן האחרון היא גם מאוד מקרצצת לחברים שלה- לדוגמא אנחנו בבית אצל מישהו או מישהו אצלנו והילד לא רוצה לשחק איתה כל הזמן אז היא בוכה. היא פשוט רודפת אחריו לאן שהולך ולאיפה שמשחק.
היא אומנם עוד קטנה אבל אני חוששת שבסוף באמת ילדים לא ירצו לשחק איתה או להיות איתה והיא ילדה שמאז שנולדה זקוקה לחברה ואהבת חברים.

אין שום שינוי שידוע לי עליו שיכל לגרום להתנהגות הזו
דברתי איתה על זה בגן על יד הגננת שלא מרביצים כי זה לא נעים כמו שלך לא נעים אם ילד מרביץ לך..ואמרנו שזהו היא יותר לא מרביצה ואם מישהו מציק לה היא תגיד לגננת. בתאוריה היא יודעת ומסבירה יפה מאוד שאסור להררביץ או לחטוף אבל מסתבר שלא עושה זאת.דברנו גם מתי הגננת כועסת והיא אמרה שמות של ילדים אחרים שמרביצים ואת עצמה לא הזכירה. אז רק דברנו עליהם שזה לא יפה שמרביצים ,לא נעים, אסור......
מבחינה שפתית יש לה שפה עשירה מאוד יחסית לבני גילה כך שלא נראה לי שהסיבה היא שהייא לא יודעת לבטא את עצמה במילים.
אשמח לעצה
איך להגיב לתופעות החדשות האלה