בכייני בבית

שלום,יש לי תינוק בן 10 חודשים שבכל פעם שאני לבד איתו בבית הוא לא מסכים שאני אזוז ממנו. זה מתחיל בבוקר כאשר אנחנו צריכים להתארגן לפני יציאה לגן -אם הוא לא על הידים שלי הוא בוכה ואפשר להגיד צורח וזוחל לכיווני,גם אם אני מניחה אותו בלול או על הריצפה ליידי-הוא עדיין צורח-ורוצה שארים אותו.אחה"צ אם אני יושבת בסלון לידו כשהוא על השטיח זה בסדר והוא משחק עם עצמו יפה אבל אם בטעות קמתי להרים טלפון למרות שהוא רואה אותי הוא מתבכיין וזוחל אליי. יש לציין כי בגן הוא נפרד ממני כמו גדול ואני תמיד אומרת לו להתראות. גם אם אני משאירה אותו אצל הסבתא או עם הדודים הוא נפרד ממני בלי בעיה-אז פסלתי את רעיון חרדת הנטישה.העניין מפריע לי בייחוד בבוקר כאשר אני צריכה גם כמה דקות לארגן את עצמי ומה שיותר מטריד אותי שהעניין הפך לאיזושהי שיגרה מבחינתו, בהתחלה הייתי נותנת לו לבכות בתקווה שזה ייפסק וזה לא עזר. מה עושים? והאם הדרך היחידה שלי היא לקום לפניו ולארגן את עצמי ואז שהוא קם אני נטו איתו וכך אני לא נותנת לו סיבה לבכות???? אנא עזרתכם- הסיפור שלנו נמשך מעל 4 חודשים.