נכדים, סבא וסבתא

שלום,

הנני אמא לזוג ילדים מקסימים, הבן בן 4 ו8 חודשים והבת בת שנתיים וחודשיים.מאז שבני היה בן שנהו4 חודשים לערך והיה צורך כלשהו בהשארתו אצל הוריי הייתה לו מחאה על כך, זה היה מתבטא בבכי עז. משלמד לדבר התווספו לכך המילים רוצה את אמא, הביתה וכו'. גם כשהוריי היו מגיעים לקחתו מהגן היה בוכה בכי קורע לב, מיותר לציין את המבוכה של הוריי לאור קבלת פנים זו, למרות יודעם כי אין לקחת ללב. לאחר משבר הבכי היה נרגע והם היו מבלים, הוא אף היה מציין שהיה כיף! כיום הוא כבר כמעט בן חמש והוא עדיין מאוד מאוכזב כאשר נודע לו כי לפעמים יש צורך שיקחו אותו מהגן, דבר שקורה לעיתים רחוקות בלבד. לתמונה נכנסה גם אחותי שגם את פניה מקבל באופן זהה להוריי.אני חייבת לציין שלא מזמן הייתה תקופה שבה הם לא לקחו אותו והוא ציין שהוא רוצה ללכת אליהם ואף להשאר לישון אצלם אך בתנאי שאנחנו נשאר גם. בזמן האחרון גם ביתי החלה לקבל אותם בבכי, ואף בפעם האחרונה אמרה להם אתם לא באים לבית שלי. אציין כי אין להם שום בעיה בקשר עם הוריי בעלי ותמיד הם שמחים לראותם - אולי זה קשור לכך כי הם כמעט מעולם לא הצטרכו להיות איתם לבד העזרה מגיעה יותר מכיוון הוריי. אך בפעמים שכן נשארו איתם שמחו מאוד. אני אובדת עצות. מדוע לילדי קשה עם הוריי ואחותי. זוהי אינה תקופה אלא עובדה בשטח לאורך שנים. הדבר הגיע לכך שגם אמי וגם אחותי היו על סף דמעות בפעם האחרונה. אשמח מאוד לכל דבר.

ניסינו מתנות קטנות הפתעות זה מרגיע נקודתי ולפעם הבאה הכל מתחיל מחדש.

תודה וסליחה על המגילה