צעקתי על הילדה שלי יותר מדי..

היא היתה עייפה.ילדה בת ארבע וחצי .חזרנו מהגינה ונכנסו לאוטו. הן רבו על המפתחות. פתאום התעצבנתי וכעסתי עליהם. איבדתי את הסבלנות. דחפתי אותן לתוך האוטו. הן בכו. היא כל הדרך הביתה וגם בבית צעקה- זה כן היה בכוונה! וזה היה נכון.. משהו השתלט עליי.. ראיתי שהיא עייפה ולא יכולתי להגיב ברוך,ף בנועם שאני ככ אוהבת..ואח"כ היא המשיכה לבכות. צערתי עליה. הכנסתי אותה לחדש. אמרתץי שעכשיו היא הולכץ לישון. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. בכי. עוד צצעקות. את בכיינתי קראתי לה.. בלילה היא התעוררה בוכה.. נעלבת מתוך שינה.

שאלוהים יעזור לי. כמה שאני אוהבת אותה. ככ הרבה זמן לא עשיתץי לה כזה דבר. איזה אמא מרושעת אני. פגעתי בילדה שלי.. לפחות אח"כ הכל נרגע וכשהתעוררה בלילה הייתי איתה, והראתי לה ציור שציירתי לה...

אני מרגישה לא נורמאלית. כמו שד שהשתלט עליי.. מי אני בכלל. אני לא ראויה להיות האמא שלהפם. איזה טראומות יהיה להן ממני..

הצילו.