מספר שאלות..תודה.

שלום. לנו פעוטה בת שנה ו-4 חודשים. ילדה ראשונה אחרי טיפולי פוריות רבים. מקסימה, שובבה מאוד ובאמת אינטיליגנטית, סקרנית וחוקרת ללא הרף כל דבר. לרוב זה מתיש כי היא באמת תזזיתית כזו ומאוד קשה למצוא אותה יושבת במקום אחד, מתרכזת במשחק אחד, צופה בטלוויזיה או סתם מתמסרת ויושבת עלינו מחובקת (לא קורה אף פעם, לצערי לא פעם אחת מוצאת אני את עצמי מקנאה בחברות שלי שהתינוקות שלהם מתמרחים עליהם, יושבים עליהם ונהנים מזה).היא תיכנס לגן רק ב- 1.9. היא מטופלת אצל אמי היקרה מאז היוולדה. חשוב לספר כי גם הנסיעות איתה ברכב סיוט. היא כל הזמן רוצה לצאת, בוכה, צורחת. זה מוביל אותנו למצב שאנו בקושי יוצאים איתה מהבית. אם יש נסיעות ארוכות הן תמיד נגמרות בבכי שלי גם כי אני בוכה מרוב עצבים. וניסינו הכל, שירים ברכב, סרטים ברכב, משחרים, אוכל, מים הכל. היא מאבדת את הסבלנות מהר מדי. היא שוקלת 9 קילו. מאוד רזה ויש לנו מלחמות אין סופיות עם האוכל שלה. לאחרונה היא רוצה רק מים. מבקשת בקבוק מים. מסיימת 4 בקבוקים ביום (של 120 מל), התחלנו לדאוג . שלחנו אותה לרופא. בדיקות דם. חששו שיש סוכר כי יצא 107. חזרנו על הבדיקה ויצא שיש 100. הרופאה אמרה לעקוב אחר כמות המים הנכנסת כי "חבל" שהבטן תתמלא במים. אבל היא צורחת ובוכה רק מים רק מים. בכל מקרה, המאבקים המרכזיים כעת הם על בקבוק המטרנה אותו היא מסרבת בכל תוקף לקבל אפילו בבוקר מוקדם כאשר היא קמה. ניסינו הכל: חלב שהורתח והגיע לטמפרטורת החדר, שמנו את המטרנה בבקבוק של המים כדי שהיא אולי תיתן לזה צ'אנס (קצת רמאות מצדנו), ארוחת ערב רגילה שכוללת חביתה, גבינה, ירקות. היא אוכלת מעט מאוד ומעיפה הכל על הרצפה. יש לציין שעדיין קמה בלילות פעם אחת. לאחרונה זה קצת התאזן אך אם היא קמה אז זה למים ולא למטרנה. אנו יודעים כי המטרנה חשובה מאוד לתזונה שלה. כולם המליצו לא להפסיק ואחות טיפת החלב נתנה את הרעיון של החלב המורתח . זה מבאס בטירוף. אנחנו גם כל הזמן רואים מסביבנו פעוטות שאוכלים הכל ממש הכל כמו גדולים וגם לא מוותרים על בקבוק החלב / מטרנה /סימילאק בבוקר ובערב. אני יודעת שהדבר הכי לא נכון מבחינתנו זה להשוות אבל לעתים אנו כה חסרי אונים, נכנסים ללופ כזה של תסכול שלא ניתן לצאת ממנו. במשך היום היא אוכלת פירות מרוסקים, מרק ירקות ולעיתים שטוזים (מעדן גבינה). אנו מוצאים עצמנו מדברים רק על זה. מתאמצים בטירוף להאכיל , שמחים על כל ביס שנכנס לפה. ההאכלות הן במלחמה. חייבים הסחות דעת. אנו אומרים לה לפעמים "איזו קשה את , איזו קשה" ומצטערים.לי במיוחד יש ייסורי מצפון כל הזמן כי אני לפעמים מוצאת את עצמי אומרת בלבי למה היא לא רגועה יותר? מה אני לא עושה טוב איתה? אני מצטערת על המכתב הכה ארוך. יש פה כמה סוגיות אותן אני מעלה ואשמח לקבל התייחסות לגביהן. אני מודה מראש.