צינור פג

דרכי הזנה בזקנים עם בעיות אכילה

קיימות שתי דרכי הזנה אנטרלית(דרך מערכת העיכול) בנגוד לפרה-אנאטרלית(דרך הוריד) שהיא בשימוש בעיקר בחולים יותר צעירים ובמצבים מיוחדים.
הזנה דרך צינורית(זונדה) לקיבה שעדיף להכניסה דרך האף ולרב משמשת להזנה במצבים חריפים כמו לאחר ארוע מוחי בתקוה שמנגנון הבליעה ישתקם והחולה יחזור לאכול דרך הפה כעבור ימים או שבועות אחדים.
הזנה דרך PEG או בעברית פ"ק-פיום קיבה ישירות דרך דופן הבטן. דרך זו היא יותר מוחלטת וננקטת בחולים שאינם מסוגלים לחזור לאכול דרך הפה.
הדרך השניה נחשבת ליותר "אסתטית", יותר נסבלת, גורמת לפחות אי נוחות והפרוצדורה בעלת תוחלת חיים ארוכה יותר חודשים רבים בנגוד לראשונה שמשמשת עד חודש.
לענייניך, הואיל ונראה שאביך הציג בעיות אכילה כולל שאיפה לריאות טרם הארוע המוחי. הרופאים בהחליטם ללכת על פ"ק מניחים שהפוטנציאל השיקומי נמוך ולכן החליטו לקצר את שלב הביניים של הזונדה דרך האף ולבצע את הפרוצדורה היותר דפיניטיבית.
באשר לסיכון, הפ"ק, אמנם כרוך בפרוצדורה נתוחית, אך קטנה וכך גם הסיבוכים הפוטנציאליים כמו שאיפה לריאות וזיהומים ריאתיים זהים בשתי הפרוצדורות.