חולה אלצהיימר החמרה אלימות

טיפול בחולי אלצהיימר
הטיפול התרופתי המקובל בחולי אלצהיימר הוא להאטת התקדמות המחלה(הירידה בזכרון ובעוד פונקציות שכליות). קיימת קבוצת תרופות הנתנת בשלבים ההתחלתיים של המחלה בכדורים או במדבקה ותרופה מקבוצה אחרת(אביקסה) לטיפול בשלבים המתקדמים יותר של המחלה.
הבעייה העיקרית בטיפול בחולי אלצהיימר, שבגינה המשפחה כורעת תחת הנטל ונאלצת לאשפז את המטופל במוסד היא הבעייה של האי שקט והחרדה ובעיות התנהגותיות נוספות כולל התפרצויות של אלימות מילולית ופיסית. לבעיות אלו הטיפול שאמור לעכב את התקדמות המחלה אינו עוזר.
כאן אנחנו נדרשים לתרופות הרגעה מסוג אחר. אך לפני התחלת כל טיפול הרגעתי, הואיל ובסיס ההתנהגות הזו הוא בשל בעיית תקשורת, חרדות אמיתיות או/ו מדומות על רקע מחשבות שווא ויחס, דכאון. יש קודם לוודא שצרכיו הפיסיים והאחרים של המטופל מסופקים לוודא שאינו סובל מכאבים ומעצירות. הטיפול ההרגעתי גם מתחלק לתרופות הרגעה "קלות" כמו ובן ולתרופות יותר ספציפיות ויותר "כבדות"-אנטיפסיכוטיות קלסיות וחדשות יותר. המינוח תרופות הרגעה קלות הוא מטעה מאחר והן גורמות לתופעות לוואי יותר"כבדות"(החרפת דמנציה) ונפילות מאשר הקבוצה השניה של ה"כבדות" שגורמות לתופעות לוואי מסוג אחר שמתבטא בעיקר בבעיות הליכה. כך שמאוד חשוב לבצע אבחון מדוייק לסיבה של האי שקט ולתת טיפול יותר ספציפי ככל האפשר.
והדבר החשוב ביותר לאחר שנשללו בעיות יותר ספציפיות להצטייד במנות גדושות של סבלנות, חום ואהבה, הואיל וחולים אלו נמצאים בחרדת נטישה שגם קרוביהם ינטשו אותם בעקבות כוחותיהם וכישוריהם.
לשאלתך, יש לבצע אבחון מדוייק(ע"י פסיכוגריאטר) של הסיבה לאי שקט ולתת טיפול יותר ספציפי ככל האפשר. אפשר לטפל בבית עם עזרה של מטפל/ת ומעקב רפואי סיעודי של איש מקצוע, תלוי בכושר הספיגה של הבת זוג ולחלופין, לרב בשלבים יותר מתקדמים של המחלה לאשפזו במוסד במחלקה לתשושי נפש כשהוא עדיין נייד או במחלקה סיעודית כאשר
הוא מפסיק ללכת.