דמעות

התרגשות ודמעות בזקנים
ידוע שלזקנים נטייה לדמוע ביתר קלות בין היתר בשל שכיחות בבעיית ניקוז הדמעות מהעיניים.
יש מעט מאוד עבודות שמשוות תגובה רגשית בזקנים לעומת צעירים והתוצאות אינן חד משמעיות, בין היתר בשל הקושי למדוד תגובה רגשית. גם המדידה ה"אוביקטיבית"-בודקים שינויים בדופק וטמפרטורת גוף בתגובה לסיטואציה מסויימת, היא בעייתית, הואיל ובזקנים באופן פיסיולוגי-טבעי, קיימת ירידה בתגובתיות לשינויים סביבתיים.
בגדול ניתן לומר. ע"ס הנסיון, שזקנים בריאים פחות מתרגשים וצריך לעשות יותר מאמץ ע"מ לרגש אותם. במחלות מסויימות עם פגיעה מוחית כמו לאחר ארוע מוחי, בדמנציה ולאחר פגיעות מוחיות טראומטיות יכול להיות קיים מצב של אי יציבות רגשית שיכולה להתבטא או בתגובה לא הולמת למצב מסויים או בתגובה הולמת מוגזמת. כן חשוב לציין את השפעתן של תרופות פסיכיאטריות ואנטי אפילפטיות על המצב רוח, כאשר ההשפעה היא לא תמיד בכיוון המצופה.