דכאון וחרדה בגיל 82

תופעת הדיכאון בגיל השלישי מוכרת גם מוכרת.
באופן כללי, בניגוד לדיכאון מתחת לגיל 65, אזי לא פעם דיכאון באנשים מעל גיל 65 יבוא לידי ביטוי בתלונות גופניות כמו למשל כאבי בטן, ולווא דווקא בתלונות על מצב רוח ירוד.
בהתיחסות ספציפית למקרה שתואר על ידייך להלן, יש מקום קודם ליבדוק באם ההחמרה במצבה הנפשי של אימך, הינה פועל יוצא וביטוי של הופעת מחלה אורגנית חדשה ואו החמרה במחלה שכבר קיימת.
בנוסף הייתי מבצע הערכה מעבדתית מקיפה (ספירת דם כימיה) ואולי אף CT ראש.
לאחר איסוף הנתונים כמתואר להלן, הייתי ממליץ לך ליפנות למרפאה להערכה כוללת של אנשים בני 65 ומעלה, לצורך בדיקה וקביעת אבחנה.

ככלל, בהעדר תגובה לטיפול בדכאון, יש לערוך ברור מקיף חוזר לאתור גורמי סיכון גופניים-מחלות נלוות גלויות וסמויות, נפשיים, אישיים ומשפחתיים ולטפל בהתאם. תרופות מומלצות לטיפול בדכאון מלווה חרדה ובעיות שינה הן: ונלפקסין(ויאפקס, ונלה) ומירטזפין(מירו, רמרון). הואיל והתגובה לתרופות נוגדות דכאון היא מאוחרת(עד חודש) אם בכלל, נתן להוסיף תרופות לשינה ולהרגעה מקבוצת הבנזודיאזפינים(ובן, קלונקס) שהשפעתן מיידית אך הן מסוכנות לזקנים בשל חולשת השרירים-סכנת נפילות, והפגיעה השכלית-ירידה בבצועים והחרפת דמנציה שהן גורמות, לכן עדיף להשתמש בתרופות קצרות טווח מקבוצת הבנזודיאזפין-אגוניסטיות, נוקטורנו וסטילנוקס, או אף בלוריוון במינון נמוך-חצי מ"ג ולתקופה קצרה, שהוא בעל טווח פעולה בינוני אך מתפנה מבלי להותיר מטבוליטים-חומרי פרוק פעילים שבדרך כלל מאריכים את זמן הפעולה של התרופה מעבר לזמן המיוחס לחומר הראשוני הפעיל.
חשוב לזכור שהטיפול התרופתי הוא אחד האמצעים הטיפוליים העומדים לרשותנו ויש לשקול אמצעים טיפוליים נוספים כפסיכותרפיה, טיפול משפחתי וכן במצבים של עמידות לטיפול תרופתי לשקול אמצעים נוספים בנזעי חשמל וגריה מגנטית

ככלל, בהעדר תגובה לטיפול בדכאון, יש לערוך ברור מקיף חוזר לאתור גורמי סיכון גופניים-מחלות נלוות גלויות וסמויות, נפשיים, אישיים ומשפחתיים ולטפל בהתאם. תרופות מומלצות לטיפול בדכאון מלווה חרדה ובעיות שינה הן: ונלפקסין(ויאפקס, ונלה) ומירטזפין(מירו, רמרון). הואיל והתגובה לתרופות נוגדות דכאון היא מאוחרת(עד חודש) אם בכלל, נתן להוסיף תרופות לשינה ולהרגעה מקבוצת הבנזודיאזפינים(ובן, קלונקס) שהשפעתן מיידית אך הן מסוכנות לזקנים בשל חולשת השרירים-סכנת נפילות, והפגיעה השכלית-ירידה בבצועים והחרפת דמנציה שהן גורמות, לכן עדיף להשתמש בתרופות קצרות טווח מקבוצת הבנזודיאזפין-אגוניסטיות, נוקטורנו וסטילנוקס, או אף בלוריוון במינון נמוך-חצי מ"ג ולתקופה קצרה, שהוא אמנם בעל טווח פעולה בינוני אך מתפנה מבלי להותיר מטבוליטים-חומרי פרוק פעילים שבדרך כלל מאריכים את זמן הפעולה של התרופה מעבר לזמן המיוחס לחומר הראשוני הפעיל.
חשוב לזכור שהטיפול התרופתי הוא אחד האמצעים הטיפוליים העומדים לרשותנו ויש לשקול אמצעיים טיפוליים נוספים כפסיכותרפיה, טיפול משפחתי וכן במצבים של עמידות לטיפול תרופתי לשקול אמצעים נוספים כנזעי חשמל וגריה מגנטית.