בריחת שתן

בריחת שתן

בריחת שתן בזקנים קשורה בדרך כלל בהגדלה של הערמונית, לרב שפירה. תרופות משתנות כפוסיד וזיהומים בדרכי השתן מחריפות את הבעייה.
אכן מקובל להשתמש בתרופות עם השפעה אנטיכולינרגית כאנפרניל(שבמקור היא תרופה אנטידכאונית) על מנת לחסום את הפעילות הכולינרגית האחראית על כיווץ וריקון השלפוחית או בתרופות אנטיכולינרגיות כנוויטרופן, אלא שיש להן לא מעט תופעות לוואי בנוסף לפעילות הרצויה של עצירת שתן, הן יכולות לגרום ליובש בפה, ירידת לחץ דם בעמידה, טשטוש ראיה, עצירות, אי שקט, ירידה בביצועים שכליים והחרפת דמנציה.
הגישה הנכונה לטיפול בבעייה, היא להפנות את המטופל לאורולוג על מנת לנסות לטפל בבעייה מן השורש, קרי לשקול טיפול כירורגי, פיסיקלי או הורמונלי לשם סילוק החסימה המכנית ורק לאחר מכן לשקול טיפול משלים בתרופות מהסוג הנ"ל או/ו בשילוב תרופות חוסמות קולטני אלפא המשחררות את סוגר שלפוחית השתן(כמו קסטרל).