שאלה

מסגרת הולמת לחולה עם ירידה קוגניטיבית

ראשית יש לבצע הערכה פסיכוגריאטרית לשם אבחון הירידה הקוגניטיבית וקביעת הסטטוס התפקודי. האם מדובר בירידה קוגניטיבית זעירה, או מעבר לכך עם פגיעה בתפקוד היומיומי הבסיסי, דהיינו דמנציה.
במקרה הראשון אפשר לשקול דיור מוגן לאחר התייעצות עם היועץ הפסיכוגריאטרי שאכן מדובר בפגיעה קוגניטיבית זעירה יציבה לאורך זמן ולא במצב המבשר דמנציה. במדה ומדובר בדמנציה או בפגיעה קוגניטיבית המבשרת דמנציה הוא לא מתאים לדיור מוגן הואיל ובעקרון בדיור מוגן מתקבלים דיירים עצמאים מבחינה תפקודית. בדיור מוגן קיימת מחלקה סיעודית(לחולים רתוקים ואינקוטיננטים) כגיבוי לדיירים העצמאים. מעבר לכך יש לבדוק באם יש מרכזי דיור מוגן עם מחלקה לתשושי נפש אם כגיבוי לדיירים העצמאים הותיקים ואם גם לדיירים חדשים.
מסיפורך ניכר שהואיל וקיימת ירידה גם בזכרון הרחוק נראה שמדובר בדמנציה ולכן הוא לא מתאים לרב מרכזי הדיור מוגן שאין להם מחלקות לתשושי נפש. אם בכל זאת תמצאי מקום שיהיה מוכן לקבלו הפתרון יהיה יקר-כפול הואיל ואת תזדקקי לדירה משלך ואילו הוא יצטרך להיות במחלקה לתשושי נפש.
הפתרון האידאלי במקרה זה הוא להשאר בדירתכם ולקבל גיבוי מאנשי המקצוע המתאימים החל מהרמה של מטפל אישי אם לחלק או לכל שעות היממה וכלה בגיבוי רפואי פסיכוגריאטרי לשיכוך ההפרעות ההתנהגותיות שהן הבעיה המרכזית המציקה הנתנת לטיפול.
הפתרון הביתי הוא הפתרון האידאלי לאורך מהלך די ארוך של המחלה(אם מדובר באלצהיימר) הואיל וקיימים סוגים אחרים של דמנציה עם מהלך יותר מהיר ובחלקם אף סוער. בשלבים יותר מתקדמים של המחלה הנטל הופך לכבד מנשוא ואז יש לשקול פתרון מוסדי.
המפתח להצלחת הטיפול בבית הוא מדת התמיכה והמסירות המשפחתית בפרט של הבת/בן זוג.