שאלה

ירידה תפקודית באשפוז מוסדי

הואיל והאשפוז המוסדי הוא לרב ברירת מחדל, בשל כשל במערכת התמיכה הראשונית-המשפחתית ובשל הצורך למצוא מכנה משותף טיפולי קולקטיבי למטופל האינדיווידואלי, נתן לצפות לירידה תפקודית נוספת באשפוז המוסדי במטופל הממוצע. במקרים בהם המטופל היה מוזנח בבית ולא מטופל נתן לצפות לשיפור תפקודי. בשל מערכת התמיכה הקולקטיבית המטופל האינדיווידואלי מאבד כל יזמה שאריתית שהיתה לו בבית ונתמכה על ידי מטפל אינדיווידואלי. התרופות שנתנות לחולים דמנטים בכלל ובמוסדות בפרט הן תרופות ארגעה(אנטיפסיכוטיות וסדטיביות) בהפרעות ההתנהגותיות השכיחות בחולים אלו ולרב גורמות לירידה תפקודית נוספת. בשל העדר קונצנזוס באשר ליעילות התרופות שאמורות לטפל בדמנציה מחד ועלותן המובהקת מאידך, הן לא נתנות ואף לא מומלצות על ידי הגופים המפקחים והמממנים(משרד הבריאות וקופות חולים) במטופל המוסדי.
למותר לציין שהירידה הקוגניטיבית והתפקודית בדמנציה, גם במוסד אמורה להיות הדרגתית-לאורך זמן. במצב של ירידה חדה, יש לשלול סיבוך עי מחלות נוספות או תרופות, במצב זה עדיף שהבדיקה תעשה ע"י פסיכוגריאטר-רופא מומחה ששולט באספקטים הגופניים והנפשיים של הסיבוכים הנלווים בדמנציה.

לשואלת היקרה שלום רב,
ההידרדרות במצבה של סבתך הינה קרוב לוודאי פועל יוצא של מספר גורמים החוברים יחדיו:
1. התקדמות הדמנציה מימנה היא סובלת
2.שינוי בסביבת המגורים
על מנת לשקול מתן טפול תרופתי כזה ואו אחר, הייתי ממליץ לך להביא את סבתך להערכה ובדיקה על ידי פסיכוגריאטר במסגרת המרפאות הצבוריות שיש בקהילה.