שאלה

שלום ד"ר נוימן.
בתי בת החודש נולדה עם חסימה בשק הדמעות. ביום בו רצו לשחרר אותנו מביה"ח (לאחר הלידה), ראה אותה רופא עיניים בשל נפיחות רבה באיזור, וכאשר לחץ באיזור שק הדמעות יצא לה הרבה מוגלה מפתח צינורית הדמעות (בזוית העין).
בשל כמות המוגלה הרבה (והיא רק בת 4 ימים), הוחלט לאשפזה לצורך מתן אנטיביוטיקה דרך הוריד.
היא אושפזה לחמישה ימים ושוחררה כאשר ראו שלא יוצאות לה עוד הפרשות מוגלתיות.
המשכתי לתת לה בבית אנטיביוטיקה דרך הפה, להשלמת הטיפול האנטיביוטי.
כעבור שבוע הגענו שוב למיון בשל נפיחות גדולה בעין, ושוב היה זיהום שהצריך אישפוז נוסף של חמישה ימים לצורף מתן אנטיביוטיקה תוך ורידית.
בהמהלך האישפוז דובר על הצורך לנתח במיידי.
שכרתי את שירותיו של רופא פרטי לשם ביצוע הניתוח.
הרופאה שדוגלת בניתוח, היא ראש המחקלה בביה"ח בו היא עובדת ובעלת שם בתחום זה, והרופא הפרטי ששכרתי הינו ג"כ ראש מלחקה בביה"ח בו הוא עובד ובעל שם בתחומו, מה גם והתמחותו הספציפית הינה אוקולופלסטיקה. הבעיה היא ששניהם חולקים האחד על השני נחרצות. הרופאה בעד ניתוח מיידי והתנגדה לשיחרורה של בתי מביה"ח (לדעתה אם הזיהום חזר כ"כ מהר אין טעם לחכות שיתפתח זיהום נוסף וששוב נצטרך טיפול אנטיביוטי), והרופא דרש לשחררה מביה"ח, ואינו דוגל בניתוח מיידי, הוא רוצה שננסה לראות אולי הבעיה תיפתר מאליה ללא צורך בהתערבות כירורגית, תוך עיסוי המקום והוצאת הפרשות מצטברות מדי פעם, כמו כן הוא גם נתן לי לשים לה טיפות עיניים תירוצידין.
1. באיזו שיטה אתה דוגל?
2. האם ייתכן מצב בו אין נפיחות באיזור שק הדמעות, אך יכולה להופיע נפיחות נפרדת ובלתי תלויה באיזור העפעף בזוית החיצונית של העין וכן מתחת לו? או שזו "עסקת חבילה" כלומר, נפיחות למעלה תתפתח אך ורק בהחמרת נפיחות של שק הדמעות עצמו, ואינה יכולה להופיע לבד? אם כן יש אפשרות של נפיחות למעלה באפו בלתי תלוי, על מה זה מעיד?
כמו כן, אופן ביצוע הניתוח ג"כ שונה אצל שניהם; הרופאה עושה את הניתוח בשיתוף עם רופא אף אוזן גרון, כאשר היא נכנסת מפתח צינורית הדמעות והוא נכנס דרך האף, וביחס כל אחד מכיוונו הם ינסו לשחרר את הסתימה (ציסטה לרוב). לעומתה הרופא מבצע את הניתוח לבדו רק דרך כניסה מפתח צינורית הדמעות.
שוב, באיזו שיטה אתה דוגל? תוך התחשבות כמובן בגילה הצעיר של בתי.
ככל, מתי ממולץ לבצע ניתוח שכזה, כמה שיותר מוקדם (מבחינת הגיל), או להיפך?תודה רבה על זמנך הפרטי.
שבת שלום,
מירב