אחריות חברה פרטית לדם הטבורי

משה שלום,

במכתבך מספר עובדות הדורשות תיקון ואפתח בהן:

1. ההסבר שלדבריך ניתן לך בטבורית, כפי שהוא במכתבך: "רק טבורית מוכרת מוצר שהוא בבעלות תל השומר ושתי החברות האחרות מוכרות מוצרים שבית החולים לא צד בחוזה (לא הדסה ולא איכילוב)", אינו נכון בעליל:

1.1 טבורית היא היחידה בארץ שאינה בנק דם טבורי אלא רק סוכנות (לפרק זמן קצוב) לשיווק בנק של בי"ח.

1.2 דווקא בבי"ח תל השומר קיימת בעיה משפטית חריפה שאינה בבנקים האחרים והוא שהסכם ההתקשרות הוא בין הלקוח לטבורית, בעוד החזקה על המנות היא של בית החולים אשר אינו מחוייב ואינו מוכן להיות מחוייב לדבר מול הלקוח של טבורית, אשר בעוד תקופה קצרה במונחי בנקאות דם טבורי, מסתיים החוזה שלה עם בי"ח והיא עלולה להיעלם, אם החוזה לא יחודש (מכרז פומבי).
יתר החברות בארץ הן בנקי דם טבורי לכל דבר ועניין. אשר להדסה ואיכילוב, אם תבדוק היטב, תמצא כי באחת מהן ביה"ח נותן ערבות אישית לכל לקוח ולקוח ביחס להמשכיות השימור במקרה סגירת החברה הפרטית.
מאידך, איש לא יתקע לידך כף כי הן תישארנה בבתי חולים אלה עד סוף הדורות, כפי שעשוי להיות שבנק החיים ימצא דרכו לאחד מ- 24 בתי החולים האחרים במדינה, שאינם השלושה לעיל, או אחד מהם.

2. בבנק החיים, המנות אינן שוכנות בבניין פרטי, אלא במעבדה גדולה, השוכנת במרכז רפואי פרטי גדול.

3. אכן, הסיטוג'ן אינו מרכיב שולי בשיקולי קבלת ההחלטה ובחירת הבנק. שקולים הדברים להחלטה אם לרכוש שמיכה ארוכה ארוכה דיה אך יקרה, מול מבצע מהסרטים בו נמכרת חצי שמיכה ברבע מחיר. וההקבלה ברורה.

בהצלחה בבחירה!