כתבה ממעריב 11/10/07

אשמח לקבל את התייחסותך לכתבה שפורסמה במעריב:

להלן החלק הרלוונטי -
פרופ' ארנון נגלר, מנהל המערך ההמטולוגי ובנק דם חבל טבור לתורמים זרים במרכז הרפואי שיבא, אומר כי אמנם אצל ילדים חלק גדול מההשתלות (כ-35%) נעשות מדם חבל הטבור, אך עיקר החולים שנזקקים להשתלות הם מבוגרים.

גם במקרים אלו רק 5% מההשתלות נעשות מתאי אב של דם טבורי. נגלר מסביר, כי להשתלת דם מחבל הטבור יש שני יתרונות מעשיים: האחד, השתל זמין באופן מיידי (שמור בפריזר), והאיסוף לא דורש הרדמה או מתן הורמונים לתורם.

בנוסף, ההליך לא מסכן את היולדת או את הילוד. יתרון נוסף טמון בעובדה שמערכת החיסון בדם חבל הטבור בתולית יחסית, לכן שכיחות הסיבוכים - ובעיקר התקפה של מערכת החיסון נגד השתל - נמוכה יותר מאשר במקרים של השתלת מח עצם או דם מנויד.

מאידך,הסיכוי לקליטת השתל נמוך בכ-10%, ומהירות קליטתו איטית פי שניים. המשמעות היא שהסיכונים בהשתלת דם מחבל הטבור גדולים יותר מאשר בהשתלת מח עצם, כי החולה עלול למות מהר יותר מזיהום או מדימום.

"הרפואה מנסה למצוא פתרונות לשיפור קליטת תאי הדם מחבל הטבור, אך מרבית השיטות עדיין נמצאות בשלב הניסיונות הקליניים. בשל הסיבות הללו והעובדה שהשתל העצמי "מלוכלך" רוב ההשתלות שנעשות היום הן מתורמים ולא מהשתלה עצמית", אומר פרופ' נגלר, ומגבה את הדברים בנתונים.

מאגרי המידע העולמיים מכילים נתונים על כ-10 מיליון תורמים בוגרים פוטנציאליים, ובעולם יש כבר 300 אלף מנות דם טבורי מוקפאות. עם זאת, עד היום רק 7,000 איש ביצעו השתלות מדם חבל הטבור - ביחס ל-50 אלף השתלות בעולם בכל שנה. "כל 7,000 ההשתלות בוצעו מדם טבורי שנשמר בבנקים ציבוריים", אומר פרופ' נגלר.

ד"ר משה ישורון, מנהל היחידה להשתלות מח עצם במרכז דוידוף בבית-החולים בילינסון, אומר כי קיימת התנגדות כמעט חובקת עולם בממסד הרפואי הנחשב לקיומם של בנקים פרטיים לשימור דם טבורי.

לדבריו, "הטיעון העיקרי הוא שלא ניתן לעשות שימוש בעתיד בדם חבל הטבור של ילוד שיחלה, היות שתאי דם חבל הטבור שנשמרו כבר נגועים במחלה שבה לקה". טיעון זה עמד בראש דבריה של האקדמיה האמריקנית להמטולוגיה בראשית 2007.