שאלה

שלום רב,

ייחודיות תאי הגזע הטבוריים נובעת משתי סיבות עיקריות:

1. היותם צעירים יותר (נאיביים, בלשון המדע) מתאי הגזע שמקורם במוח העצם. הנאיביות מתבטאת במצב בו הם טרם "התקלקלו" וטרם מיוחסים למערכת חיסונית כזו או אחרת (אשר כידוע מתפתחת אצל התינוק רק בגיל 6 חודשים, לערך).

2. מקורם של התאים. בהשוואה למקור תאי הגזע ממוח עצם (במוח העצם נוצר הדם ותאי הגזע במוח העצם יודעים לייצר רק את תאי מערכת הדם). תאי הגזע הטבוריים הינם "כלליים" והם בעלי יכולת לייצר גם תאים ורקמות אחרות כדוגמת רקמת שריר הלב (הנפגעת אנושות בהתקף לב), תאי מוח (אלהיימר) ועוד מחלות המטופלות בתאי הגזע הטבוריים חלקן (הקטן, עדיין) בשימוש בבני אדם, וחלקן בשלב מחקרי כאלה ואחרים.

וכך, בעוד הפוטנציאל הגלום בתאי הגזע ממוח עצם הוא רק בהקשר של ריפוי מחלות המטולוגיות (מחלות בהן נהרסת מערכת הדם וייצורו ולכן נדרשת בנייתם מחדש ע"י תאי גזע - מחלות סרטניות, גנטיות וחיסוניות), תאי הגזע הטבוריים יודעים בנוסף לפן ההמטולוגי, לטפל גם ברקמות ובתאי גוף אחרים (רקמת לב, תאי עצב...). תחום זה (ריפוי תאי) נחקר היום בקצב מואץ ונחשב לעתיד הרפואה.

אני מניח כי החומר שקראת התייחס לפן ההמטולוגי, בלבד ואכן - שם מספר המחלות מוגבל (עשרות בלבד) והשימוש בתאים מסויימים אינו מתאים לכל אחד (בעיית ההתאמה הנובעת מאין סופיות הצירופים הגנטיים וגם כאשר מבוצעת השתלה מתורם - לעולם ההתאמה אינה מלאה אלא רק בסדר גודל של 60%-70% וככל שההתאמה גבוהה יותר - סיכויי ההשתלה בשל אי דחייה - גבוהים יותר).

מקווה שפיזרתי הערפל ואם לא - אני כאן...

להשתמע!

מיקי.