תאונת דרכים לפני 30 שנים לערך שבו

שבו אבדתי את ההכרה . נרשם לי סעיף ליקוי נפשי של זעזוע מוח מתאונת דרכים.
קיבלתי % נכות נמוך - רק 10%.
עברתי בדיקת MRI מוח. לפי בדיקת MRI מוח קבע לי רופא נוירולוג
שלי כי יש לי פגיעה באונה פרונטלית ונתן לי חוות דעת כי יש לי 30% נכות
רק בגלל הפגיעה באונה במוח. כן הרופא קבע כי הפגיעה נובעת מהתאונה.

עברתי ועדה רפואית מחוזית , אשר החליטה כי אכן יש לי פגיעה באונה הפרונטלית, אך הפגיעה באונה היא לא מהתאונה, אבל גם לא ציינו מאיפה
נובעת הפגיעה באונה הפרונטלית.
כן נכתב בפרוטוקול הועדה כי אין ספרות מקצועית שתצביע כי זעזוע מוח
יכול לגרום לפגיעה באונה פרונטלית, (הערה: כאן הם הולכים כאילו זה תקנה 9 )

אני טוען לא דובים ולא יער- היה אירוע של אבדן הכרה ופגיעה מוחית בשל כך, לכן כתוצאה ישירה של התאונה (עם אבדן ההכרה לזמן ממושך) זה גרם גם
לפגיעה באונה הפרונטלית.

הפגיעה באונה הפרונטלית גרמו לי פגיע בתיפקודי היומיומיים ותפקודים ניהוליים
וכן גם שינוי בהתנהגות.

יש לציין כי אחרי התאונה , הריכוז שלי ירד לא מעט והיה לי קשה.
גם עכשיו קשה לי.

אני צריך לערער בפני הועדה הרפואית העליונה.

אני יודע כי מרגע שיש אירוע כמו תאונה ויש חבלות , אז קצין התגמולים
והועדה הרפואית לא יכולים להתכחש לחבלות, ואם הם מתכחשים אז חלה עליהם חובת ההוכחה. כלומר נטל הראייה שהפגיעה הפרונטלית היא לא מהתאונה זה רובץ לפתחו של קצין התגמולים והועדה הרפוואית.


אני מלווה עם רופא נוירולוג ופסיכיאטר.

האם מה שכתבתי כאן + מכתבים של רופא/ים יכולים או צריכים להוות

טיעונים כבדים על מנת לשנות את החלטת ועדה רפואית מחוזית?

האם זו נקודה משפטית?

תודה רבה מראש.