אבא כל יכול שהפך נכה עקב ת.דרכים

שלום רב,
אני בת לאב בן 63 שעבר תאונת דרכים קשה מאוד לפני כחודשיים+.
הפגיעה - פריצת דיסק בחוליות C3 + C4 שקובעו ע"י "כלוב" ופגיעה/זעזוע בחוט השדרה בחוליות C3 עד C7
כרגע נמצא בבית לוינשטיין לאחר חודש ראשון בטיפול נמרץ.
רגליים זזות נהדר,בשכיבה - כי עדיין לא מצליחים להעמיד את אבא עקב לחץ דם שיורד עם כל נסיון שכזה. זה משהו שמוכר וידוע ועובדים איתו על כך. בידיים יש יותר בעיה, הרבה פחות תזוזה וניכר שהשיפור איטי מאוד. הוא ישהה שם להערכתנו עוד תקופה ארוכה ואנו מתפללים יום יום להחלמתו. אין לרופאים מה לומר או להתחייב. בפגיעה שכזו לא ברור מה ההשלכות וצריך לעבוד ולראות מה קורה.
אבא התחיל לצאת לשישי שבת הביתה. נערכנו בהתאם, כולל כיסאות, מיטה, מקלחת וכו'. אנחנו 4 אחים - נערכנו גם בינינו לעזרה בשישי שבת בכל הקשור לאבא וכמובן לאמא.
אבא היה איש עבודה חרוץ במלוא מובן המילה. לא נח לרגע, מתקן, מסדר, מטפל בגינה, עוזר, קונה, סוחב, משפץ ומה לא... לעולם לא רצה שנעשה למענו ותמיד היה שם בשבילנו. כך גם עם אמא שהיתה תלותית בו מאוד - אין לה רשיון, הם היו מחוברים יחד כמו דבק מגע כאשר הכל נוהל על ידו. היא לא ידעה לעשות כלום בלעדיו.
אין ספק שאבא מעכל את המצב. הוא לא תמיד במצב רוח, נוטה לומר כל פעם את המשפט: "איך עשיתי את זה? איך קרה לי ככה?" ורואים עליו שהוא מתייסר מעצם העובדה שהוא זקוק לנו ותלוי בנו כל כך, באמא, באחים, בחתנים, בכולם למעשה.
אני יודעת שבראש שלו הוא כל הזמן מתייסר, אני הייתי הכי קשורה אליהם, הם היו דואגים לי נורא, אבא התקשר כל יום ודאג מה לקנות ולהביא, מתי לבוא לשמור על הילדים, את כל הבית שלי הוא שיפץ וסידר, אצלי הם הרגישו הכי חופשי והכי נוח ונהגו לבקר אותי הרבה. את התאונה הוא עשה כחודש לאחר שילדתי ובזמן לפני שזה קרה הם פשוט "שרצו" אצלי כדי לעזור ולהיות שם.
הדאגה שלי היא בעיקר לאבא ולאמא שמתמודדים עם המצב. ביקשנו פסיכולוגית לטיפול בבית לוינשטיין. אני מכירה את אבא שלי היטב, ואני כל כך יודעת שהוא לא מסוגל להיות תלותי הוא מסוג האנשים שרוצים רק לעזור ושאף אחד לא יטריח את עצמו למענם. אני מבינה אותו כמו ראי - אני כזאת.
מעבר לכך, אני מיוסרת בעצמי, כל מבט באבא כשמרימים אותו, כל עדכון לגביו שעכשיו מקלחים/מחליפים טיטול וכו' - מפלחת לי את הלב מכאב.
אני מרבה לבכות, אין ספק שחיינו השתנו ללא הכר. אין לי שמחה בלב, למרות שכלפי חוץ אני שומרת על קור רוח.
איך מתמודדים עם המצב? איך ניתן להקל על אבא? לתת לו הרגשה שאנו עושים זאת באהבה אחרי שנים של נתינה מצדם, מגיע לו שנחזיר לו. איך ללמד אותו לקבל את המצב ולהסתכל על חצי הכוס המלאה? איך להתמודד עם כך בעצמי?
מצד אחד יש לכולנו משפחות עם ילדים וחיים שלמים ומצד שני יש את הכאב הנורא שבלב. המחשבות מטרידות, המצב הוא קשה ללא ספק והעבודה שלו היא קשה גם בתחום הפיזי וגם הנפשי. איך להקל?