חוק בריאות הנפש

שאלת על החוק ,ועל מוסדות פסיכיאטריים ודרכי שיקום . השאלה על המוסדות והשיקום היא מאוד כללית ואודה לך אם תפרטי את כוונתך באופן ספציפי יותר. ייתכן גם שד"ר קילצ'ינסקי תדע להרחיב בתשובה לשאלה זו יותר ממני.

מכל מקום, לגבי החוק:

החוק לטיפול בחולי נפש התקבל כבר בשנת 91' והשאלה מה השתנה בעקבותיו היא שאלה למחקרים נרחבים שכן במהלך 16 שנים השתנה לא רק החוק אלא גם תפיסות רפואיות וטיפוליות.

בכל אופן אציין כמה שינויים מובהקים בחוק (לא את כולם):

1. הסמכות לאישפוז כפוי הועברה מביה"ח בו היה מאושפז החולה אל הפסיכיאטר המחוזי ועל כל החלטה נוצרו דרכים פורמליות לערער בוועדות ערר ובביהמ"ש המחוזי. יוער כי רבים מהערעורים הם אפקטיביים ומבחניו של ביהמ"ש לאישפוז כפוי מחמירים למדי.

2. הותר אישפוז כפוי רק במצב של סיכון מיידי לחולה או לסביבה הנובע מהמחלה.

3. לראשונה יכול פסיכיאטר לחייב חולה בטיפול מרפאתי כפוי, גם במרפאה בתוך הקהילה, ללא צורך באישפוז. סעיף זה הינו סעיף משמעותי שכן הסטטיסטיקות מראות שמאז קבלת החוק בכל שנה יש פחות אישפוזים כפויים ויותר טיפולים מרפאתיים כפויים. מין הסתם יש לכך גם קשר לשינויים בגישה הטיפולית שכיום נוטה להעדיף טיפול בקהילה על פני אישפוז אולם בעניין זה החוק בהחלט יצר את השינוי ואת האפשרות לממש אותו.

4. מאז שנת 2004 ישנה זכות ייצוג ע"י עו"ד מטעם המדינה לכל מי שמאושפז בכפיה ומבקש לערער על כך. בתי החולים מודיעים ללשכות לסיוע משפטי על כל אישפוז בכפיה כדי שניתן יהיה לממש את הזכות.