מיואשת..

שלום, שמע רון אני בת 23.
בגיל 8 אובחנתי כסובלת מהפרעת קשב וריכוז מהסוג המשולב.
תקופת בית ספר הייתי תקופה בהחלט לא קלה עבורי. מעבר לקושי הלימודי היו לי קשיים רבים עם המסגרת הלימודית ועם המורים..
למרות זאת, הצלחתי להוציא תעודת בגרות מלאה עם ציונים לא רעים.


בחצי שנה האחרונה, אני נוטלת ויואנס במינון 50 מ״ל.
כרגע אני משפרת בגרויות במטרה להתקבל ללימודים אקדמאים , ולאחרונה אני נתקלת בקשיים רבים בעיקר בשילוב לימודים עם עבודה, אני לא עומדת במשימות ואני נוטה לדחינות מוגזמת.. יש לי מוטיבציה מאוד גבוהה שלא מצליחה לבוא לידיי ביטוי, ובאופן מוזר ככל שהפער גדל, כך האדישות גוברת. ( ומן הסתם הפער גדל)
בנוסף, אני מרגישה אבודה ב״עולם המבוגרים״ ולא מצליחה להחזיק מקומות עבודה, בעיקר כי ההתחלות קשות לי ואני מרגישה תמיד לא מספיק טובה, הפחד מלעשות טעויות גורם לי פשוט לוותר ואני לא מצליחה להתגבר עליו.
בעבר, הפרעת הקשב אכן הפריעה לי אבל הציפיות היו פחות גבוהות, גם שלי וגם של הסביבה ואולי זה מה שגרם לי ״להצליח״ למרות ההפרעה. כרגע אני פשוט מיואשת ובספק אם אעמוד ביעדים שאני מציבה לעצמי.
האם יש פתרון ? מה עליי לעשות כדי להתמודד עם המצב, מעבר לטיפול התרופתי יש עוד משהו שניתן לעשות? אשמח לתשובה! רון.