בלבול גדול וחוסר אונים

שלום לך!

לגבי האבחון הנוירולוגי. איני מחלק ציונים , מבקר או מחמיא לרופאים אחרים כי זה לא מדיקו-לגלי. אבל אני חייב להבהיר נקודה חשובה. משום מה אנשים מצפים שרופא ישב יאבחן הפרעת קשב לשמך שעות, יעשה כל מיני בדיקות מיוחדות ומרוכבות, יתרשם אך ורק ממראה עיניים ולא יסתמך על דיווחים.
למה?
כל אבחנה רפואית מתבססת על נתונים, דיווחים, בדיקות מעבדה וכו'. הפרעת קשב היא הפרעה התנהגותית ואין שום שיטה מדעית, מעבדתית מדויקת שמאפשרת אבחון מדויק של ההפרעה! לא בדיקות דם, לא בדיקות דימות (CT או MRI מוח).
אחת הטעויות השכיחות היא ניסיון לעתים למנוע מהמאבחן את כל האינפורמציה כגון דיווח של המורים: "אני רוצה שתבדוק אותו נקי"... "אנחנו לא רוצים לשתף את בית הספר".... "אני יכולה לדווח לך כל מה שאתה רוצה".

עליכם לדעת שהרופא אינו קוסם, הוא זקוק לנתונים, לעובדות, תסמינים ואת כל הנתונים האלו הוא יכול לקבל מדו"חות של ההורים, בית הספר, אבחונים פסכיולוגים ושל גורמי מקצוע אחרים וכמובן שיחה עם ההורים, הילד (או המבוגר הנבדק). לא ניתן בד"כ לאבחן רק על סמך מראה עיניים. משל למה הדבר דומה? לצפות ששופט יכריע במשפט ללא ראיות או עדויות ורק על סמך מראה עיניו.

יש לזכור כי ילד המגיע עם הוריו לאבחון קצת מבוהל, מתוח ולא מתנהג בטבעיות. חשוב מאוד לקבל מידע על התנהגותו ותפקדו בסיטואציות טבעיות מחוץ לחדר הרופא ומי שרוצה אכן אבחון מעמיק ומהימן חייב לבוא עם נכונות, פתיחות וכל המידע לו נזקק המאבחן!

אכן הנוירולוג צדק ואין השפעות לטווח רחוק של התרופה. כמו כן זוהי התרופה היעילה ביותר והנחקרת ביותר מבחינה מדעית בתחום של הטיפול בהפרעות קשב!