בן שנתיים

בני בן שנתיים וחודש, סובל מזה כמה חודשים מנוזלים באוזניים. בדיקת שמיעה אחרונה הראתה ליקוי קל. הוא אומר כל הזמן מילים חדשות, אך עדיין לא מחבר למשפטים. הוא ילד נמרץ ופעיל, חברותי וחייכן, בחברה לפעמים קצת ביישן. הוא מאוד סקרן (תמיד היה) ולכן גם מנסה כל מיני דברים "נועזים", למשל: יש לו מיטת מעבר עם מעקה ויש לו 2 פתחים לרדת ובראש המיטה יש גם מעקה קטן, הוא אמנם יכול לרדת משני הפתחים שבצידי המיטה, אבל לפעמים הוא בוחר לטפס מעל מעקה הראש כדי לרדת. אגב, בגיל שנה ושלושה חודשים, כאשר בסיס המיטה כבר היה בשלב התחתון ביותר שלו, הוא בכה כדי שנוציא אותו מהמיטה ומשחיכינו מעט לראות אם יפסיק לבד, הוא נפל ממנה (אין לי מושג עד היום איך הוא הצליח לטפס על מעקה המיטה ולהתגלגל החוצה, שכן המעקה היה מורם ולא היה לו שום פריט במיטה כמו כרית, שמיכה או בובה שניתן לטפס עליהם...). בנוסף, קשה לו "לשבת", למעט בפעילויות בגן. אגב, הגננת מדווחת שאין שום דבר חריג בהתנהגותו שמחייב אבחון כלשהו ושהוא יושב בפעילויות בגן. יחד עם זאת, היא מספרת לי שכשהוא מבצע פעילות סביב לשולחן למשל הוא מסתכל מסביב כאילו כדי לא לפספס כלום ולכן לפעמים לוקח לו קצת יותר זמן לסיים, ושהוא מנסה לטפס על כל מיני דברים בגן ולמשל שהוא הילד היחיד בגן שלא יושב על הבימבה, אלא עומד מאחוריה, אוחז בידית שלה ורץ איתה במהירות במורד מדרון משופע שבחצר, ולכן לפעמים נופל. כמובן שהם לא מרשים לו לעשות כך. אציין שהוא יושב איתי בסבלנות לקרוא סיפורים קצרים כמו האריה שאהב תות ומעשה בחמישה בלונים ומשחק לבד למשך כמה דקות ומעסיק את עצמו. כשהוא צופה בטלוויזיה (פעם ביום-יומיים למשך כ-20 ד') הוא לא קם, אלא קשוב. יחד עם זאת, הוא לא כ"כ אוהב לשבת בעגלה/באופניים אם יוצאים לטיול, אלא הוא רוצה ללכת לבד (או יותר נכון, לרוץ. רוב הזמן הוא רץ ולא הולך כשאנחנו בחוץ), בבית אם הוא לא מקבל מה שהוא רוצה הוא צורח או מרביץ (ואנחנו מציבים את הגבולות, כמובן) ולפעמים הוא יכול לשחק עם משהו או לצייר כשהוא נראה מאוד נינוח ואז לזרוק את המשחק/הטושים לרצפה. האם יש מקום לאבחון, ואם כן - איזה ואיפה ואיך עושים את זה? האם מאבחנים בגיל כזה?