שלום

שלום רב
ביחידות עם תכנית תרומת ביצית ראויה לשמה, התורמות עוברות גרוי שחלתי בפרוטוקול בו אין סכנה להתהוות גרוי יתר שחלתי ולכן אין צורך במקרים אלו להפסיק את הטיפול ההורמונלי.
בברכה,

האם דברייך נכונים אף למסלול טיפולי פוריות רגיל. דהיינו - השראת ביוץ במטופלת הפוריות עצמה לשם שאיבת ביציותיה שלה, הפרייתן ע"י זרע בן זוגה והחזרת הביציות המופרות אל רחמה? (מודעת לכך שהפורום הנוכחי עוסק בתרומת ביציות. ועדיין - אודה לך אם תשיב לי).
תודה, ניצה

לא תמיד
שיעור ההריונות בפרוטוקול זה, כשהוא ניתן למטופלת פוריות ״רגילה״ הוא מעט נמוך יותר ולכן הוא נהוג רק במקרים בהם קיים סיכון לגרוי יתר שחלתי.
הסיבה לכך קשורה כנראה לפגיעה מסויימת בתפקוד הגופיף הצהוב התומך ברירית הרחם. עניין זה אינו רלוונטי במקרה של תרומת ביצית שכן אז התמיכה ברירית היא עצמאית ונפרדת.

לאור תשובתך המקצועית והמפורטת, אני חוזרת על שאלתי הראשונה - במקרה של גירוי יתר שחלתי בעקבות השראת ביוץ במטופלת פוריות "רגילה", הבנתי שמפסיקים את הזרקת הגונדוטרופינים. מה לגבי זריקות הדיכוי? האם נהוג להפסיק גם אותן? להשאיר את המינון שלהן כפי שניתן במהלך הזרקת הגונדוטרופינים? להעלות את מינון זריקות הדיכוי?
תודה רבה, ניצה