לד"ר עפרה קמר

השאלה שלי, שניסחתי למעלה במסורבל:

רציתי להתייעץ לגבי לימודי המשך לתואר שני.

מצד אחד, הלימודים לפסיכולוגיה קלינית מציעים מסלול מאוד מעמיק ומחקרי, יש לא מעט כלים לסינון התלמידים ותנאי קבלה מחמירים , הקורסים ברובם בעלי דרישות גבוהות של קריאת מאמרים באנגלית וכו' כהכנה לשיעורים הנלמדים.


מצד שני, הלימודים לתרפיה באומנות שמעתה גם נהפכו מתעודה לתואר שני, לא ברור לי עד כמה לימוד קורסי הפסיכולוגיה שם מעמיקים ורציניים (וזאת אני משווה על-סמך דרישות הקדם שלהם, לדוגמא קורס במבוא לפסיכולוגיה שנלמד בסדר גודל של 6נ"ז, נלמד בסמינר הקיבוצים בסדר גודל של 2נ"ז, אישיות בסמינר הקיבוצים גם הוא בסדר גודל של 2נ"ז - מה זה אומר? אני לא יודעת - אולי שהם מלמדים רק מה שצריך?). אבל, קשה להתכחש לעובדה שדווקא הדרך הלא-מילולית היא זו שיכולה למצוא דרך לאדם שעומד מולך, להסיר את רב ההגנות, וגם לפעמים קשה להסביר תחושות במילים. אבל שני, הדיבור מעניין אותי מאוד, ז"א לנסות לנתח אדם לפי מה שהוא אומר או לא-אומר (האם התרפיה באומנות כוללת גם "ניקוי ארובות"?)


ברור ששני המסלולים לא מכשירים אותך להיות אותו אדם/מטפל

לא ברור לי באיזה אופן מתבטא השוני?


ואולי בקיצור אם אלמד תרפיה באומנות אהיה מטפלת פחות טובה? אולי פסיכולוגית פחות מקצועית? לא ברור, אבל, מהנקודה הזו שאני נמצאת בה, נראה כי לימודי התרפיה הם פחות במשהו

אשמח להכוונה/הארה

תודה מכל הלב, חיה

אני מניחה שקיבלת תשובות בשיחת הטלפון שלנו.