מתלבט,תוהה ומחפש ישועה

בוקר טוב
ממש בקצרה...בשלב זה.אני גרוש מזה כחצי שנה,את הבית עזבתי או יותר נכון הועזבתי בעקבות סדרת מעשים נוראיים,לרבות ניסיונות אובדנייים גם בעת הימצאות הילדים בבית.הרקע הינו (גם) אובססייה לצורת אוזנה של אישתי,דבר שהציק לי (הן בהיותי איתה והן כמחשבות טורדניות מעיקות)) מאז הכרתיה.ובכל פעם שהיה לנו לא טוב,הטלתי את כל מכאוביי ותעוקותיי בכיוונה זה.בנוסף,חליתי בלוקמיה בשנת 2003 ולשמחתי (שלצערי אינה תמידית...) המחלה לא נשנתה. שבועות ספורים אחרי שובי לשיגרה (בתום סידרה מתישה של טיפולי כימותרפיה),החלתי לסבול מדיכאון ובעייתה האסטתית של אישתי הציקה לי יותר מפעם.או אז,התחלתי ליטול כדורים פסיכיאטריים,שלדעתי (ככל שחלף הזמן),רק דרדרו את מצבי."זכיתי" גם להיות מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי במחלקה סגורה וגם שם (אפילו) ניסיתי לשים קץ לחיי.
מאז,בהדרגה,שבתי לשיגרה,על אף שגם את תפקידי(הבכיר) בעבודה הפסדתי,שכרתי לי דירה ואני (פחות או יותר) עצמאי ואף מכיר נשים,בין אם להכרויות קלילות בין אם למטרה אחרת.
אולם,אם אהיה כן עם עצמי,איני מפסיק לחשוב על חזרה לאישתי הגם שאני יודע שכשאהיה עימה (שוב) בעייתה (צורת האוזן) תמרר את חיי וחיינו.
בכל פעם שאני הולך לישון,(וגם בשנתי אני לעיתים חולם עליה..),אני מקווה שכשאתעורר אהייה חבוק בזרועותיה ושנחזור לחיות ביחד.למעשה,נראה לי שכעת הסך הכל אנו בהפסקה.בהגיון,אני יודע שאת הנעשה אין להשיב ועלי לפתוח "פרק חדש".נכון,העתיד הינו לוט בערפל ואולי(מי יודע...) בעוד מספר שנים נשוב להיות זוג.
האם יש לך איזו המלצה?
תודה
המתלבט העצוב!!

אגב,פניתי גם למספר מטפלים,פסיכולוגים ואפילו כאן לרונן דוד וכולם גאונים בנתינת עצות,אולם אף לא אחד מבין באמת מה אני עובר.
ובשבוע הבא,אני יוצא לסדנת "אפקט הפרפר".....באמת שאני מעוניין לצאת ממצבי,ויודע שהעניין הוא לא האם לחזור לאישתי(וגם כאן אני מרגיש הרגשה לא חד משמעית).
ואז מתחילות השאלות כמו:למה קרה לי הסרטן? אולי כי "שיקרתי" לגרעין הפנימי שלי כי לא תמיד רציתי באישתי והאוזן היא סתם משהו להיאחז בו, ולמה בייחוד אחרי שהיא תמכה בי כה רבות לא הוקרתי לה תודה(ולא רק לה,פגעתי גם בעמיתה לעבודה שלימים ירשה את תפקידי ומאז לא מדברת איתי.....).
בקיצור,מאז מחלת הלוקמיה חיי נכנסו ל"לופ" אינסופי ופשוט מידרדרים ולעיתים גם החשק לחיים....(אלא אם כן אישתי תקבלני בחזרה,דבר שבמסגרת האמירה "העתיד מסתורי " ו"הכל יכול לקרות" הינו עדיין אפשרי)......אני כאילו מרגיש שחיי נמצאים במעין "הפסקת 10" והנה תיכף הכל ישוב להיות כפי שהיה.....נכון,ההגיון (ויש עוד....) אומר שראשית עליי לבנות את חיי ולהתחזק ואז הכל יכול להיות....הרי,יודעים אנו למי ניתנה הנבואה.הקשה מכל,הזכרונות מהתקופות (גם הפחות טובות) שאינם מרפים ומקיפים אותי ולא נותנים לי שקט.בי נשבעתי : לא אטול יותר כדורים(רגילים) ולא אשוב לאישפוז.אולי "עין רעה"?...




הדפסה שלח לחבר